אני בתקופה קשה מהרבה בחינות, ואחד הקשיים שלי הוא שמאוד מאוד קשה לי להתפלל עד כדי כך שאני אף פעם לא מצליחה להגיד את כל המילים של תפילת שמונה-עשרה, מבחינת הסבלנות להגיד את כל המילים. כלומר, אני ממש צריכה להכריח את עצמי להגיד אותן, וגם זה עד שכבר נמאס לי (אחרי מספר מילים בדרך-כלל), ואז אני אומרת אותן בדילוגים וחלקי מילים. (על הכוונה אני בכלל לא מדברת...). אני אומרת את כל זה לבושתי, לחרפתי ולכלימתי, וזה אחד העניינים שהכי כואבים לי בחיי כרגע. יש לי התלבטות האם להמשיך להתפלל במצב כזה, או להפסיק. אני ממש לא רוצה להפסיק, ויודעת עד כמה הנשמה שלי אומללה בלי התפילה, אבל אני לא מצליחה להתפלל, ונראה לי שאני רק "עושה בושות", ואולי יותר פוגמת מאשר מועילה, לי ולעולם. אפילו רק להגיד ולכוון רק בברכת אבות לא תמיד יש לי כוח (אבל אולי זה היצר הרע שלי אומר ולא אני). בנוסף, אני מרגישה שהתפילות האלו (אם בכלל אפשר לקרוא להן כך...) רק משניאות עליי את התפילה, שזו גם בעיה בפני עצמה. אני משתדלת ללמוד הלכות תפילה, על משמעות התפילה ופירושי התפילה (גם לשבת ללמוד מאוד קשה לי עכשיו, אז גם את זה אני עושה מעט מאוד), וגם מתפללת לה’ שאצליח להתפלל, אבל בינתיים זה המצב. כיום אני נוהגת להתפלל שחרית ומנחה (אני אשכנזיה), וחשבתי אולי להתפלל רק שחרית, שזו תפילה שיותר קל לי להתפלל מאשר מנחה. זה מותר? אם אעשה זאת, אצטרך לעשות התרת נדרים לשם כך? 1. מותר להתפלל תפילה שאני אומרת בה רק חלק מהמילים וחלקי מילים? 2. עדיף לוותר על תפילה כזו או להמשיך להתאמץ למרות כל הקושי? 3. מותר לי לוותר על תפילת מנחה (אני מקוה באופן זמני)? 4. אם כן- צריך לעשות התרת נדרים לשם כך?

יש פיסקא מופלאה של הרב קוק בה הוא מלמד אותנו על כך שאצל אנשים רבים יש מצבים של תפילות רבות ללא כוונה שהם יכולות לגרום להתשה לאדם. אולם לאחר זמן כשאדם זוכה להתפלל תפילה בכוונה, התפלה בכוונה נהפכת להיות הנשמה של כל התפילות שנאמרו שלא מתוך כוונה ובכך כל התפילות שנאמרו שלא בכוונה עולות ונגאלות ממקומם החסום. נמצאנו למדים שכמו שלאדם יש גוף ונשמה כך גם לתפילה יש גוף ונשמה. הגוף של התפלה היא אמירת המילים ואילו הנשמה של התפלה היא הכוונה. יש אפשרות שכוונה אחת יכולה לתת משמעות להרבה תפילות שנאמרו שלא מתוך כוונה. אני מניח שהקושי שלך לומר את כל המילים קשור לא לקושי להוציא את המילים באופן טכני אלא משום שאת מרגישה שזו יגיעה לריק שהרי אין מצליחה לכוין. על כך אני אומר אם תשני את הגישה שלך ותביני שגם תפלה שהיא ללא כוונה נחשבת כגוף התפלה ושאת לא צריכה להרגיש רע אם את לא מצליחה בכל מילה לכוין זה יקל עליך לומר את המילים. עיצה אחת שאומר לך לגבי כוונה כמו בכל דבר אי אפשר לקחת משימה גדולה מידי. לך עצתי שבכל תפילה או בכל שבוע תחליטי ברכה אחת לשים בה דגש ובה לכוין. בנוגע למספר התפילות אני מסכים איתך שכדאי להתפלל לא בלחץ לכן את יכולה לרדת לתפלה אחת ביום. את צריכה לעשות התרת נדרים. עלי והצליחי.