האם צריך לדאוג מהאפשרות שהצבור האמוני יצטרך להלחם לבדו על ארץ ישראל, והאם זה מסתדר עם ההשקפה הכלל ישראלית שאנו צריכים להיות כגוף אחד?

ההשקפה הכלל ישראלית נשארת במקומה. אנו עם אחד וגוף אחד, וגוף אחד אינו ניתן להפרדה, גם אם יש בו מחלוקות ומתחים. יש אנשים שטוענים שאינם רוצים להלחם בלבנון או שאינם רוצים להקריב את חייהם על הגנת המתישבים ביש"ע. לדעתי מי שלא רוצה להלחם שלא ילחם. הצבא צריך מראש להודיע, שמי שאינו מעוניין להלחם פטור מהמלחמה. אבל בגלל אותם אנשים מועטים עם ישראל לא צריך להתקפל. יש מספיק אנשים שמוכנים לשמור על ארץ ישראל, להלחם למען שמירת הגליל, שמירת יהודה, שומרון, חבל קטיף והגולן והם ילחמו כפי שידרש. אין באמור לעיל משום פגיעה בהשקפה הכלל-ישראלית. אדרבה, מתוך ההתחשבות בחינוך של כלל ישראל, אסור לחייב חיילים שמפחדים, שלא מעונינים, או שהשקפתם שונה משלנו, להלחם במלחמה שאינה לרוחם. אך מאידך, הם אינם יכולים לדרוש מאחרים שמאמינים שחשוב להלחם על ארץ ישראל ועל עם ישראל, שלא ילחמו במלחמה כזו.