שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • עשרת ימי תשובה

תעניות בעשרת ימי תשובה

undefined

רבנים שונים

ט"ז אלול תשס"ח
שאלה
יש לי כמה שאלות בנוגע למנהג לצום בכל יום מעשרת ימי תשובה. 1. זה נכון שהמנהג תקף גם לערב ראש השנה? 2. ביום שישי יש לצום גם, כמו בכל שאר ימות השבוע? 3. זה נכון שמצווה לאכול בערב יוה"כ? 4. אם כן-אז לא (אסור) לצום בערב יוה"כ? 5. אם מותר לצום בערב יוה"כ עד מתי צמים (צריך לאכול סעודה מפסקת)? 6. צריך לעשות קבלה על הצומות במנחה של היום שלפני? 7. יש עניין לעשות גם תעניות דיבור בעשרת ימי תשובה? 8. אם כן-אני לומד בישיבה תיכונית וקשה לי לעשות תענית דיבור כל היום, משום שאני צריך ללמוד את מקצועות החול, האם אני יכול להיות בתענית דיבור רק עד שעה מסוימת (חצות היום או משהו כזה)?
תשובה
כתוב בשולחן-ערוך: "נוהגים להתענות ערב ראש-השנה". והוסיף הרמ"א על דבריו: "והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה ימים, וכן נכון לעשות". לאור דברים אלו נהגו המדקדקים במצוות להתענות עשרה ימים, כלומר: ארבעה ימים בימי הסליחות שלפני ראש-השנה, ועוד שישה ימים בעשרת ימי תשובה, כשבר"ה, בערב יום-כיפור ובשבת "שובה" לא מתענים. לגבי הצומות האלו כתבו האחרונים, שאין צריך בהם קבלה במנחה שלפני, וגם אין צריך להשלים עד צאת הכוכבים. למרות שיש מנהג כזה, כתב השולחן-ערוך: "היושב בתענית, אם יכול לסבול התענית נקרא קדוש, ואם לא-כגון: שאינו בריא וחזק, נקרא חוטא. תלמיד-חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט מלאכת שמים...", כלומר, התענית גורמת לו למעט בלימוד התורה. ומבאר ה'משנה ברורה' בשם ספרי המוסר, שמי שמפסיק לאכול באמצע סעודה בזמן שהוא עדיין תאב לאכול, זה נחשב לסיגוף שמתכפרים בו עוונותיו. כמו-כן, מביא ה'משנה ברורה' בשם ספר אחד והגר"א, שצריך האדם לייסר עצמו לא בתענית וסיגופים אלא בתענית דיבור, ברסן פיו ובתאותיו. ותלמיד חכם, שזהו מי שתורתו אומנותו, יוסיף יותר בלימוד התורה, שאם רגיל ללמוד דף אחד, ילמד שני דפים, ואם רגיל ללמוד פרק אחד, ילמד שני פרקים. והוסיף וכתב בשם השל"ה, שמי שתורתו אומנותו יוסיף בלימוד וגם יתבודד עם קונו יום בשבוע, וידמיין במחשבתו כאילו הוא כבר עומד בדין, וידבר עם הבורא בשפתו שלו. וה'חיי אדם' כתב שמי שתורתו אומנותו ישוב אל ה' ויבכה מקירות לבו, וילמד יותר מרגילותו, ויאכל כדי קיום גופו שלא יחלש בעבודת הבורא "והעיקר הבכיה והוידוי, וגדרים שלא יעשה זאת לעולם". ה'חיי אדם' מסיים את דבריו: "וה' יראה ללבב", כלומר: הסיגופים הם לא העיקר. העיקר זו התשובה מתוך הלב, במלוא הכוחות, המרץ והשמחה. גם מו"ר הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א, ראש ישיבת בית-אל, אמר לי פעם שהעיקר זה השינוי שמתחולל בתוך הנפש, וגם תשובת הימים הנוראים צריכה להיות בשמחה של תיקון ולא בשבירת קומתו של האדם. אדם השב בתשובה צריך להרגיש שהוא מתרומם ומתחזק ולא הולך ונחלש בגללה. (מקורות: שוע" או"ח סי' תקעא ובמשנ"ב וביה"ל שם, סי' תקפא סעי' ב ובמשנ"ב שם, סי' תרג ובמשנ"ב שם, פסקי תשובות לסי' תקעא, ועיין שם עוד דברים ומקורות לתיקוני התשובה) הרב אלחנן לוין
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il