בספר בראשית פרק י"ב יש את הציווי האלוהי לאברהם לעזוב את מולדתו וכו’. למה אלוהים בחר דווקא באברהם להיות אבי האומה, והיכן יש מדרש העונה על שאלה זו?

הרמב"ן לבראשית פרק יב פס' ב ד"ה "והנה זאת הפרשה לא בארה כל העניין", שואל את שאלתך, ומשיב שאברהם נבחר בזכות מסירותו לה' ונכונות לסבול סבל ויסורים על אמונתו בה' - כפי שחכמים במדרש מספרים לנו שהוא הושלך לכלא בעבור אמונתו וכן הושלך לכיבשן האש ועוד. (ועייני ברמב"ן לסוף פרשת נח, פרק יא פס' כח). ולדעת הרמב"ן רמזה זאת התורה בביטוי "אור כשדים", המלמד על האור, כלומר, האש ממנה ניצל אברהם. אולם המהר"ל בספרו "נצח ישראל" פרק יא מבאר שהתורה לא כתבה בזכות אלו מעשים נבחר אברהם ובניו כדי ללמדנו שבחירתו אינה תוצאה של מעשיו, וגם אינה תלויה במעשיו, והוא נבחר בזכות אהבת ה' אליו, שהיא מעל לכל טעם והגיון אנושי. בחירתו של אברהם לא הייתה בחירה פרטית (כנח שנבחר אבל בניו לא נבחרו), אלא בחירה כללית, כלומר, בבחירת אברהם נבחר גם זרעו, כלומר, בניו ובני בניו עד סוף כל הדורות. והם נבחרו למרות שעדיין לא נולדו ולא עשו שום מעשה שבזכותו הם נבחרו. בחירה כללית זו אינה תוצאה של מעשים טובים וגם אינה מתבטלת בעקבות חטאים ומעשים רעים, אלא היא עומדת לעד. ולכן, אע"פ שהיה אברהם אבינו צדיק גדול ובעל מסירות נפש גדולה, לא סיפרה זאת התורה, כדי למדנו את העיקר הגדול של בחירת ישראל שאינו מתחיל ממעשי האדם ותחבולותיו, אלא מאהבת ה' ורצונו בנו.