שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שכירות, קנייה ומכירה

דיני ממונות ומסחר במכונת מזון

undefined

כולל דיינות פסגות

י"ח כסלו תשס"ט
שאלה
ברצוני לשאל כמה שאלות אודות מכונה לממכר מזון ומשקאות. א) האם מותר להשאיר את המכונה פועלת בשבתות וימים טובים. ב) אם חלילה קנו אנשים בשבת האם מותר להנות מהכסף או לא, ומה הדין אם נתערב כסף זה בקופה עם שאר הכסף מימות השבוע? ג) אם לקוחות טוענים שמצאו כסף בתא העודף, האם הכסף שייך למוצא או לבעל המכונה מדין חצר? [האם זה נכון שהתשובה היא : שדין חצר אין פה שהרי אינה משתמרת (שתא העודף פתוח לכל וכל הרוצה נוטל ממנו). ויותר מזה, הרי מדובר שהלקוח טוען שמצא את המטבעות בתא העודף, אך הרי יש לו מיגו שיכל לטעון שהמטבעות הם שלו ולא מהמכונה (וזהו מיגו דשתיק דאלימא טפי).] ד) האם מותר להשאיר המכונה פועלת בימי תענית היות ויש חולים הפטורים מתענית? ה) מצוי הדבר שבאים לקוחות בטענה שהכניסו כסף ולא קבלו מוצר בתמורה, האם יש לבעל המכונה להאמינם או שהמוציא מחברו עליו הראייה? ו) מה הדין אם אדם הכניס כסף עבור מוצר מזון אחד ויצא לו שני מוצרים, האם צריך להשיב לבעל המכונה או אינו צריך? ז) מה הדין כאשר הכניס מטבע ויצא עודף יותר מהחשבון הנכון, האם יש בזה חיוב השבה או שזכה בו הקונה מחמת שמטבעות אלו נתקעו במכונה מקונה קודם שכבר נתיאש והלך? בתודה וכל טוב.
תשובה
א. בהפעלת מכונות אוטומטיות למשקאות וכדו' בשבת ישנן שלוש בעיות: 1.איסור מקח וממכר – אדם אינו מצווה על שביתת כליו בשבת, לכן אין בעיה מצד זה. 2.לפני עיוור- במקום שרוב גויים יש להתיר. וכך כתב הגרש"ז אויערבך, (שו"ש סימן ש"ו ח,ב עמ' תק"ו): "במקום שיש רק גויים יכולים להשתמש מותר להניח המכונה פועלת בשבת, אך היכן שיש יהודים העלולים להשתמש אסור להשאיר המכונה פועלת בשבת, משום שאף שאין אדם מצווה על שביתת כליו, מכל מקום הרי נותן מכשול לפני בני אדם שיבואו להשתמש בו". ואח"כ הוסיף "ולפי זה נראה שמעיקר הדין מותר גם אם המשתמשים הם יהודים כי יש לתלות שלא ישתמשו בשבת אלא סמוך לשבת לפניה או במוצ"ש, ומסתבר שמותר אף שהמתקן הוא שלו". מדבריו נראה שבמקום שאין לתלות שלא ישתמשו במכונה בשבת אין להתיר להשאיר המכונה פועלת בשבת, ולכן הורה לאסור במכונות שתיה בבתי חולים. 3. שכר שבת – כאן ישנן ג' דעות: א) בספר יסודי ישורון (מערכת ערב שבת עמ' לח) הביא דעת הרבה מהפוסקים שכתבו להתיר במקום שרוב העיר נוכרים ויפקיר המכונה ויכוון לא לקנות המעות עד מוצ"ש, וכן פסק למעשה. ב) דעת שו"ת גבעת הלבונה שהביא ספר יסודי ישורון (שם) לאסור, וכן בשבט הלוי (ח"ה סימן כח) כתב שיש לאסור מכונות אלו משום שכר שבת. ג) הגרש"ז אויערבך (שם) כתב "ואין גם לאסור משום שכר שבת שהרי הדמים הם עבור המצרכים", וכוונתו ששכר שבת שאסרו חז"ל הוא עבור מלאכה שעשה בשבת, אך החזר הוצאות אינו בכלל זה . ב. לדעה שיש כאן משום שכר שבת, מטבעות שהם שכר שבת שנתערבו במטבעות אחרים ואינם ניכרים בפני עצמם מותרים, והרי אינו יכול לדעת כמה ואם בכלל נכנס כסף בשבת. אם יכול לדעת כמה כסף נכנס בשבת, הרי שאם יש בזה משום שכר שבת אסור לו ליהנות מרווח זה, ויתנו לצדקה. ג. בימי תענית אין איסור של מקח וממכר או של שכר אסור, וגם יש לתלות שישנם הפטורים מן התענית שמותר להם לקנות. ד. מותר למוצא לקחת לעצמו פחית או כסף הנמצא במכונה העומדת במקום הפתוח לציבור הרחב. אם כי במושכל ראשון היה נראה שצריך לאסור שכן סביר להניח שכסף זה יצא מן המכונה והרי הוא של בעל המכונה, אך במחשבה שנייה נראה להתיר משום שזהו בלאי מצוי במכונות שיוצא כסף או פחית בטעות, ובדרך כלל דברים אלו נלקחים ע"י עוברים ושבים שאין מעניין אותם כל כך דקדוקי גזל, ועל כן נכון לומר שבעל המכונה מתייאש מראש ומותר לקחת. יסוד להיתר זה נמצא בתחילת פרק שני של בב"מ שם מדובר על פירות אילן שרגילים ליפול, ומשום שעוברי דרכים רגילים לקחתם מתייאשים הבעלים מראש מן הפירות הללו, ומותר לקחתם ואין בהם השבת אבידה. (אין לומר שהייאוש לא מועיל משום שאין ייאוש לדבר שברשותו, משום שהקצות בסימן רנ"ט פוסק שמועיל ייאוש לדבר שברשותו, ואף הנתיבות לא חלק שם אלא בחפץ העומד במקום המשתמר בצורה סבירה.) אומנם ראוי לציין שלפנים משורת הדין ראוי להשיב את האבידה לבעל המכונה, ככל חפץ שמתייאשים ממנו הבעלים. אומנם אם המכונה עומדת בישיבה וכד' ששם אנשים זהירים יותר, אין בעל המכונה מתייאש וחובה להשיב לו את הכסף או הפחית. ה. .לקוח הבא בטענה שהכניס כסף ולא קבל מוצר בתמורה: על פי מידע שקבלתי ממפעיל מכונה כזו, הובהר לי שתמיד ניתן לברר את נכונות הטענה. לכן, היות וניתן לברר את נכונות טענתו, כגון: שטוען שהכניס מטבע של 5 ₪, ואכן בעל המכונה יכול לבוא ולבדוק זאת ולהיווכח שניתקע המטבע של 5 ₪ כפי טענתו, הרי שעל בעל המכונה לעשות כן. אמנם אינו חייב לבוא מיד משום שאינו צריך להוציא הוצאות גדולות יותר מעלות המוצר עצמו אך בפעם הבאה שיבוא לחדש את מלאי הפחיות במכונה יבדוק אם הטענה הייתה נכונה, ואם ימצא שהטענה הייתה נכונה יחזיר למי שהתקשר אליו. אכן, אם למשל קבל שלוש תלונות שניתקע כסף במכונה וכשבדק במכונה ראה שניתקע שם רק מטבע אחד, אינו חייב להחזיר להם אלא יהא מונח בידו עד שיבוא אליהו. בעל המכונה שמצא מטבע שנתקע לאחר שמישהו התקשר אליו, הכסף הנתקע במכונה הוא אבידה שיש בה סימן של מקום, לכן אם יש רק טוען אחד צריך להשיב לו, ואם יש שני טוענים, הדין כאבידה שיש בה סימן ובאו שנים ונתנו סימן, שהדין הוא שיהא מונח. [ניתן היה לומר לכאורה, שאולי יש לחוש לרמאי שיתקשר ויאמר שנתקע לו כסף על סמך ההנחה שמניח שמן הסתם נתקע מטבע למישהו אחר, אך נראה שאין לומר כן מאחר ובמציאות אין זו דרך פעולה של רמאים לטרוח ולהתקשר לבעל המכונה בשביל להרויח אולי 5 ₪, ורק מי שבאמת נתקע לו ומתעצבן הוא זה שבדרך כלל המתקשר ולכן יש לתת נאמנות למי שמתקשר ואין טענתו נחשבת טענת ברי גרוע, ולכן אף בדיני טוען ונטען יש כאן טענת ברי מול שמא, ובעל המכונה חייב לפחות בדיני שמים.] כמובן שעל בעל המכונה להשאיר על המכונה פתק עם מספר הטלפון שלו. הרב ניר אביב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il