ראשית, אקדים ואומר שאין בכוונתי לפגוע או למתוח בקורת נוקבת על הדת ו/או על דתיים, וכל רצוני הוא לקבל הסברים המיישבים את הדעת. 1. למה ה’ ברא את העולם הזה אם הוא כל יכול, למה שלא יברא כבר עולם מושלם? למה הוא ברא אותנו, מה הוא עושה איתנו (כיצורים וכנבראים שלו)? זה עלול להשמע כמו בורא כל יכול שברא יצורים והוא מצווה עליהם לפעול ע"פ השיטה שלו (התורה) כדי - מה, לשחק בהם להנאתו? באופן כללי לא ברור לי מדוע ה’ נתן לנו את המצוות. יש כאלה שאומרים שהמצוות הן בשבילנו, כדי לזכור מול מי אנו עומדים ומי מנהיג את העולם. יש כאלה שאומרים שהמצוות הן ע"מ שאנו נגרום נחת לבורא גרידא. כך שגם אם אנו לא מרגישים/מבינים את החשיבות (למשל לא להדליק אור בשבת) - עושים את זה בשבילו כי הוא אמר, כך שיגרום לו נחת וזהו תפקידנו. אם זה אכן נכון, זה נשמע מאוד ’אינטרסנטי’ ולכאורה לפיכך הוא לא צריך אותנו בשביל נחת. לכל היותר היה יכול לברוא רובוטים. 2. איך אפשר לדעת באיזו רמה צריך לקיים הלכות? יש דרגות חומרה שונות וכשאני עושה משהו ברמה חומרה נמוכה יחסית אני מרגישה לפעמים שזה לא מספיק איכותי ומדויק. אני יודעת שצריך ללכת - לפחות בהתחלה - לפי קיצוש"ע, אבל אם יש את הקיצוש"ע למה ’המציאו’ את ההחמרות? זה רק עוד יותר מפלג בין אנשים בעיניי ("מי שמחמיר הוא טוב יותר ממי שמקל"). הבעייתיות מתעצמת כשמתייחסים לכך שהדור שלנו לא ברמה רוחנית גבוהה, ולכן אני מוצאת את עצמי סקפטית לגבי הלכות חדשות ותקנות שיוצאות בימינו מטעם רבנים שגם כך לא בטוח אם הם ברמה רוחנית זהה לזו של חז"ל ושל הפוסקים דאז, שלא לדבר על התורה שיתכן וכבר עברה סילופים מאז. 3. איפה חופש הבחירה שלנו? אם ה’ הוא יודע כל, אין לו עבר ועתיד, הוא יודע איך נתנהג בכל מצב נתון - ברמה הפרטנית של הנברא, וגם כמובן מה יהיה ברמה כוללת של העם ושל העולם. אם כך, לא ברור לי עקרון הבחירה החופשית - אומרים שה’ נותן לאדם בכל רגע נתון לבחור מה לעשות, אבל אם הוא מפעיל את הגוף שלנו ונותן לנו כוחות להתגבר על משברים - איפה השליטה שלנו בחיינו? איפה ההתאמצות שלנו? איפה האחריות שלנו אם הכל ממנו? * אשמח לקבל הסברים גם ברמה הרוחנית - כל עוד זה מסביר את ההלכה.

הנושאים שאת שואלת עליהם הינם דברים עמוקים העומדים ברומו של עולם. בכל אופן אנסה לענות על קצה המזלג. אולם ודאי שהדברים ארוכים וצריכים להלמד לאורך כל חיינו. 1. ההסברה המקובלת על מטרת הבריאה היא משום שהקב"ה הוא מקור הטוב. האור האין סופי שיוצא מה' יתברך הינו אור שיש בו את כל הטוב שיכול לעלות על הדעת. אין בו שום מגבלה ושום הרגשה של חסרון ומיעוט חיים. הקב"ה ברא את האדם בכדי לתת מהטוב שלו לנבראים. זאת עשה הקב"ה ביצירת אדם שיהיה לו בחירה חופשית. מה שיש לאדם בחירה חופשית זה מגדיל את הטוב שיש לו. אם הקב"ה היה עושה אתנו מלאכים היה בכך טוב אולם טוב מוגבל ולא עצמי לנו. אולם האדם יכול להגיע לטוב שהוא מעל ומעבר לטוב שמלאכים זוכים בו. זאת על ידי התורה שניתנה לנו ועל ידי כוח הבחירה שנתן לנו הקב"ה. התורה היא ההוראה והדרך כיצד ניתן להתחבר אל האור האין סופי אל הטוב האלוקי. אנו מקיימים מצוות משום שהמצוות מקיימות ומקימות אותנו. אנו מקיימים מצוות כי הם נותנות לנו יותר טוב ואור בחיים. זאת נעשה דווקא על ידי זה שאנו בוחרים במצוות. אם הקב"ה היה מכתיב לנו וכופה עלינו לעשות מצוות היה בכך טוב אולם טוב מוגבל. נתן לנו הקב"ה את הזכות ליצור את הטוב שהוא מתאים ועצמי לנו. 2. אין שתי תורות הלכתיות, כל עולם ההלכה הוא אחד. יש מחלוקות אולם המחלוקות הם נוגעות רק לפרטים מועטים. ברוב רובם של הדברים יש הסכמה מפה אל פה. יש ספרים שכתבו את ההלכה בצורה מפורטת יותר ולכן הם ארוכים יותר. ויש ספרים שנכתבו בצורה תמציתית וזהו ספר קיצור שו"ע. בפרטים יש לפעמים פוסקים שיש להם נטייה להחמיר יותר. אולם כפי שאמרתי אלו הם מחלוקות בפרטים. אדם יכול לבחור פוסק שיש לו כוח להתיר יותר. אולם גבולות ההלכה הם לא מאד רחבים. לכל ישראל יש הלכה אחת. 3. הנושא של ידיעה ובחירה עתיק יומין. על כך כתב רבי עקיבא במשנה באבות "הכל צפוי והרשות נתונה. כלומר, רבי עקיבא עמד על כך שיש שתי יסודות שאנו מאמינים בהם, כוח הבחירה וכוח הידיעה האלוקית. הידיעה היא בשמי שמים אצל הקב"ה אולם היא לא מגבילה את הבחירה החופשית.