אחרי תקופה ארוכה שלא גרתי בבית (אולפנא, שירות לאומי, מדרשה) חזרתי עכשיו לתקופה של ארבעה חודשים לגור בבית ואני שמה לב שההסתכלות שלי על הוריי נהייתה מאוד ביקורתית. פעם הערצתי אותם, והיום זה ממש אחר. ממש קשה לי עם זה! אלה ההורים שלי ואני אוהבת אותם ורוצה לחשוב עליהם רק טוב אך ממש לא מצליחה. במיוחד שעכשיו אני אחרי שנת מדרשה ואני שמה לב להרבה דברים שהם לא כ"כ מקפידים. אז אני גם מעירה הערות ורוצה שהם יתקדמו איתי. האם אין שום דרך שבה אני יכולה להשפיע על המשפחה? האם הדרך להשפיע היא רק בכך שאני אעבוד על עצמי לבד? האם יש דרך לחזור לתמימות של פעם?

בשנים שהיית מחוץ לבית ביקרת בבית לעיתים קרובות, איך זה קרה שהיום יש כאילו פער גדול בין הליכותיך ולהליכות של הוריך?! אני מניח שהוריך מקיימים תורה ומצוות כדרכם של יהודים ישרים ותמימים. בין ירא חטא לחסיד יש הבדל. מכל אחד - אפשר לדרוש וצריך לדרוש שיהא ירא חטא אבל אי אפשר לדרוש מכל אחד שיהא חסיד. גם להעיר להורים על טעות בהליכותיהם, חובת כבוד אב ואם מחייבת גמישות יתירה.