קראתי בספר מסילות אל האמונה - חלק ב’ של הרב יוסף גבאי, על דרשות חז"ל. לפי האמור שם: "ההלכות הנלמדות מדרשות חז"ל נבדלים מהפירושים המקובלים בזה שאין הם קבלה של דברים מסיני, אלא חידוש הלכות על פי ההיגיון בהסתמך על הכתובים ועל כן הם דיני תורה" ולאחר מכן מביא הכותב דוגמאות לדינים שהוציאו חז"ל בדרשות מן הכתוב, לדוגמא, הדין שהתפילין צריכים להיות מונחים במקום שיער ולא בין בעיניים, או הדין שהתפילין צריכים להיות מונחים על יד שמאל. שאלתי היא, כיצד ייתכן שהדין הקובע את מיקום הנחת התפילין נקבע רק בתקופה מאוחרת בדרשות חז"ל,למרות שהוא דין תורה, ולא ניתן בסיני? האם עד אז כל עם ישראל, כולל צדיקים ונביאים, הניחו תפילין באופן שגוי?

אתייחס לשאלתך באופן עקרוני, כי מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות עולה שלא ההלכות שנלמדות מדרשות חודשו ע"י חז"ל, ויש מהן מקובלות מסיני. אולם גם כך שאלתך במקומה עומדת, והתשובה היא שדינים שמחדשים חז"ל על פי כללי המידות שהתורה נדרשת בהם הינם מחייבים (מדאורייתא!) רק מאז שחז"ל דרשו אותם. זהו הכח הגדול שיש לחז"ל, שנמסר להם הכח לפרש את התורה, ורצון ה' הוא שננהג לפי פרשנותם. אני מעתיק לך את דברי הרמב"ן בפירושו על התורה במצוות 'לא תסור' (דברים יז, יא): "והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם". הרב יעקב כהן.