שתית מים באמצע המסטיק

אם אני מברך "שהכל" ומתחיל ללעוס מסטיק, לאחר זמן אני רוצה לשתות, אני מברך שהכל ושותה מים. לאחר שתיה זו אני רוצה להמשיך וללעוס את המסטיק. אם לאחר שסיימתי לשתות אברך "בורא נפשות", אצטרך לברך שוב "שהכל" על המסטיק ויצרתי ברכה שאינה צריכה. אם לא אברך בורא נפשות, עד שאסיים את המסטיק יעבור זמן מהשתיה, כך שלא אוכל לברך עליה, ועל המסטיק לא אוכל לברך כיוון שלא מברכים עליו בורא נפשות. מה לעשות?

על מסטיק לענ"ד לא צריך לברך כלל, שאינו כסוכריה שנועדה כדי לאכול את הסוכר, אלא הוא נועד כדי ללעוס, וכדי שאנשים ילעסו גומי הוסיפו מעט מתיקות כדי שיתחיל ללעוס וימשיך אח"כ מכוח האינרציה, אבל הכוונה אינה לאכילה, וכמו שכתב השו"ע שהטועם את התבשיל לראות אם מתוקן או צריך להוסיף בו תבילים ומלח וכדומה אינו צריך לברך, שאין העיקר שם בשביל הבליעה אלא רק לטעום. אומנם המג"א והט"ז חולקים. כ"ש במסטיק שאינו עשוי כלל לטעם, והמתיקות הרגעית היא רק כדי שיתחיל ללעוס. ואפילו אם נניח שהיה צריך לברך על מסטיק אז צריך לכוון בברכה על השתיה. אבל אם כוונת בברכה רק עליו, זה כמו אדם שבא לשתות כוס אחת של מים והתכוון בברכה רק עליה, ותוך כדי שתיה נמלך לשתות עוד כוס, שצריך לברך שוב. ולכן לכתחילה שלא יגביל את עצמו רק לכוס, אלא יכוון לברך על כל מה שישתה. ולסיכום בנידון דידן לא יברך על המסטיק אלא יברך על השתיה בלבד.