מניין שאפשר לברך (ברכת המזון) עד לשיעור פרסה (שבעים ושתים דקות). שהרי בהלכות הרמב"ם (ספר אהבה הלכות ברכות פרק ב’ הלכה יד’)-מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך. וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו: היאך ארגיש שנתעכל המזון במעיי? והלא תלוי זמן עיכול בגודל האכילה, שאם אכלתי מעט יתעכל מהר, ואם אכלתי המון יקח זמן ארוך לאוכל להתעכל. ועכ"פ, אין זה מפורש כמה הוא זמן עיכול; אך יש מפרשים (על הרמב"ם), לחם משנה; נתעכל המזון וכו’. בגמרא (דף נ"ג:) פליגי כמה שיעור עיכול ואמר רבי יוחנן כל זמן שאינו רעב וכותיה קי"ל ולא הוצרך רבינו ז"ל לבארו דממילא משתמע: האם זה אומר שכל זמן שאני לא רעב מאותה אכילה אני יכול לברך? אבל יש בעיה, שאם כן; לדוגמא אכלתי (רק) כזית אך אין זה השביע אותי כלל, לא אוכל למשוך את זמן הברכה להמון זמן. האם הבנתי נכון? (שאם אכלתי רק כזית ולא שבעתי לא אוכל למשוך את זמן הברכה כי זה כביכול רעב מאותה אכילה ואין זה נחשב ל"נתעכל").

מי שאכל ושבע או שתה ורווי, שאינו רוצה עוד לאכול או לשתות אחריה, כל זמן שעוד מרגיש שבע או רווי יכול לברך, אפילו אם עברו שעתיים. אך אם אכל או שתה מעט ולא שבע או רווה, אז עד כדי הילוך פרסה - 72 דקות, נחשב שיש עוד רושם לאכילה, ואין הכוונה לעיכול מבחינה רפואית, יכול לברך ברכה אחרונה כי יש עוד על מה לברך.