בעקבות שני מקרי התאבדות של בחורים צעירים ממשפחות דתיות לאומיות לפני כחודשיים, עלו במחשבתי ענינים לבירור. הרי אנו למדים מחז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אם כך, הרי האדם שמתאבד עושה זאת בעקבות יאוש גדול מהחיים ואינו רואה שום תקווה ושמחה בחייו, ויתכן מאוד שכשהוא מתאבד הוא כבר עושה זאת ללא בחירה חופשית, והקב"ה הרי יודע שמצב זה יביא את אותו אדם לאבד עצמו לדעת, והקב"ה יודע שכך יהיה בסופו של דבר, אם כן מדוע הביא הקב"ה עליו יסורים נפשיים שאינו יכול לעמוד בהם ? ומדוע לא הרגו קודם כדי להצילו מעבירה זו(הדומה לרצח) ? בעצם השאלה הזו נוגעת לכל עניני העולם הזה ולכל המצוות, אדם שנכשל בעבירה ולו הקטנה ביותר, הרי יודע הקב"ה שהוא יכשל, ומדוע אם כן הוא מביא אותו לנסיון שמראש יודע הקב"ה שלא יעמוד בו? שאלה נוספת: כבר לימדונו חז"ל שנוח לו לאדם שלא נברא, אז מדוע עלינו להודות להקב"ה על עצם החיים, הרי "על כרחך אתה חי" , ומי הוא זה שיכול לומר שרק טוב לו בחיים ואין לו פקל´ה של יסורים שהוא סוחב על הגב ולפעמים היסורים קשים מנשוא, ולאורך זמן רב, ויתכן שאפילו לכל ימי חייו של האדם, ואם נסביר שההודאה היא על השכר בעולם הבא(הטרקלין) ולא על חיי העולם הזה(הפרוזדור), זה אינו הפשט של תפילות ההודאה. ומה עוד שהאדם נדרש לשמוח ביסורייו גם זה לא מובן, לשמחה מה זו עושה, מילא לקבל אותם מתוך הבנה שהם ממרקים את עוונותיו(לא ברור איך) ובסופו של דבר יצא מהם טוב , אבל לשמוח בהם ?! אתמהה ! ומעניין לעניין באותו עניין: הרי אחד מבסיסי האמונה היא שהקב"ה הוא הטוב המוחלט וברא את העולם כדי להיטיב לבריותיו(רמח"ל בספר "דרך ה´)לכאורה אם מסתכלים במבט כולל של אלפי השנים שהעולם קיים רואים סבל גדול לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל בפרט וכל האנושות בכלל. הרבה מלחמות, חוסר צדק, מחלות, עניות ועוד מרעין בישין שקצרה היריעה מלפרט, ובקיצור צרות רבות לכלל ולפרט; לזה יקרא: להיטיב עם בריותיו?! הקצרה יד ה´ לברוא את העולם בלי כל הבעיות שיש בו ? הרי הוא כל יכול ? או אולי אשאל כך, מה הענין בכלל של בריאת העולם והיקום והנשמות, אם ברור שלא לכולם יהיה טוב עם זה לא בעולם הזה ולא בעולם הנצחי שהרי הרשעים עוד עלולים לסבול לנצח? אמנם כבר הסביר הרמח"ל (בספרו "דרך ה´) ש"מהות הטוב להיטיב" אך זה לא מובן כלל וכלל. ראשית, מה ששאלתי קודם. ושנית, הרי הקב"ה כולו שלם ומושלם אז איך יכול להיות שהוא מרגיש צורך להיטיב , כביכול וחס חלילה שהוא חסר את זה, הרי אלו מושגים אנושיים והוא נעלה מכל זה? אין אני חלילה קורא תיגר על ה´ אלא תורה היא וללמוד אני צריך ! ראיתי מספר תשובות בענין אך לא נחה דעתי בהם כי אינם תשובות אמיתיות, שבהם המשיב פשוט מרמה את עצמו, ובעצם אינו מבין כלום. אוכל לקבל תשובה שהקב"ה בעצמו ענה "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" ואין לנו כלל הבנה כיצד מנהיג הקב"ה את עולמו(ואלישע בן אבויה כפר בגלל חוסר הבנתו את הנהגת ה´ בעולם) ו"אין לנו עסק בנסתרות" ,ו"תמים תהיה עם ה´ אלוקיך",(וזוהי תשובת הרמב"ם לסוגיית ידיעה ובחירה). וידוע המדרש שצעקו מלאכי מעלה על הריגת עשרה הרוגי מלכות, "זו תורה וזו שכרה ?!" וענה להם הקב"ה: גזירה היא מלפני, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם כולו למים, כלומר: גם למלאכים אין הבנה בהנהגת ה´ בעולם. אך אם יש בידכם הסבר אמיתי שיכול להניח את דעתי בשאלות ששאלתי, אשמח מאוד לקבלו.

כפי שכתבת יש דברים שהם מעבר להשגתנו ואנו נוהגים בעצמנו כציווי הקב"ה תמים תהיה עם ה' אלוקיך. על בעיית הרע יש דרכים שונות כיצד להתמודד: א. הפרופורציות. הרמ' במורה נבוכים מונה שלשה סוגים של רע. רוב הרע הוא מעשה בני אדם. אם כן, מה אנו רוצים מהקב"ה. רוב הרע בעולם הוא מבחירת האדם. אם כן, עיקר השאלה עוברת לשאלה השניה, האם מה שהקב"ה החליט להטיב עם האדם ע"י שנתן להם בחירה חופשית האם בסך הכל עולה מכך טוב או רע. בכל אופן, דרך התמודדות אחת לראות איך שרוב העולם הינו עולם של טוב. ב. אנו רואים רק חלק מהתמונה הכוללת. רוב הנשמות בדורנו נשמות מכוח גלגול ובאות לעולם לעשות תיקון מיוחד בדבר מיוחד. אם כן, כיצד נדע בסוד העולמות. ג. הבחירה החופשית היא עצת ה' להטיב לנו. אולם דווקא משום כך יש הסתבכויות. הצורך בבחירה חופשית יוצר עולם שקשה מאד לדאוג שהוא יהיה מדוייק לפי התוכנית האלוקית. למשל, הענין של אנשים שבאונס חוטאים ניתן להסביר שהם כנסיון לאחרים. למשל מי שמתאבד נועד ליצור בחירה והוציא כוחות אל הפועל של כל סביבתו של האדם שמתמודד. זאת מלבד מה שגם דרך ההתמודדות שלו הוא הוציא כוחות אל הפועל. זה שבסוף נפל אדם בעבירה לא הכל נקבע לפי התוצאות. ומה עוד כפי שמה שכתבת באמת העולם הזה אינו הסוף. יש עוד עולם יותר משמעותי אחרי העולם הזה. שאלות של הטוב והרע לפי ענ"ד בזמן שלנו הולכות ומצטמצמות. העולם והאנושות באופן כללי במצב של טוב ועושר. משמעות הגאולה היא להיגאל מהצורך להמודד מול הרע ומול היסורים.