בפרשת ויחי יעקב אבינו מזכיר את שמעון ולוי בברכותיו, על אף מה שמוזכר בברכות הוא מוצא להזכיר אותם, אך משה רבינו כאשר הוא מברך את עם ישראל אינו מוצא להזכיר את שבט שמעון. אמנם יש כמה שתרצו ששבט שמעון מובלע בתוך שבט אחר, אך זהו תירוץ שלא כ"כ מובן כי הרי גם ללוי אין בדיוק נחלה והוא ג"כ מובלע בתוך שבטים אחרים ובכל אופן הזכירו אותו. וכן ישנו תירוץ שמזכיר הספרי בגלל החטא בשיטים, שהחטא נעשה ע"י נשיא שמעון, ולכן משה לא הזכירו. אך עם יעקב אבינו הזכיר את לוי ושמעון על מה שהם עשו מדוע לא מוצא לנכון משה להזכיר את שמעון ולהכניסו בברכות? א"כ, מדוע מהבחינה הרוחנית וכן הגשמית לא ראוי שמעון לקבל ברכה ממשה?

כפי שהזכרת, ההסבר המקובל הוא ששמעון גם אחרי הגערה של יעקב אבינו בברכותיו לא הפנים את הסכנה שיש בכוח העזות שבתוכו. בניגוד ללוי שהשתמש בכוח העזות לעזות דקדושה [בחטא העגל] השתמש שמעון בכוח העזות לעזות דטומאה [בעל פעור]. לכן התיקון של שמעון שלא יהיו בני שמעון מבורכים פני עצמם במנותק משאר השבטים. יש להבליע את ברכתו בתוך שאר השבטים. זוהי הוראת חיים לשבט שמעון שהתיקון שלו יהיה בפיזור כוחו בין שבטים אחרים. טוב שלכל שבט יהיה מעט מהעזות של שמעון. כששמעון מחובר לכוחות אחרים גם העזות שבו מתמתקת.