למדנו בכיתה את פרק י"ד בספר דברים, ועלו שתי שאלות: 1. ד: "זֹאת הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים". ה: "אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר". רש"י עונה על הקושי מדוע פרטה התורה את שמות בעלי החיים כך שענה שכלל התורה הוא לפרט את המיעוט. התשובה של רש"י לא ברורה לי. הקושיה מדוע פרטה התורה, ורש"י עונה "דרך התורה לפרט...", יש פה איזו שהיא התחמקות מהשאלה. מדוע התורה נוהגת בכלל זה, של פירוט המיעוט. 2. המצווה בדברים י"ד מדברת על מאכלות אסורים, והיא מוגדרת כמצווה מבוארת, שכבר נלמדה בויקרא י"א. רש"י עונה בפירוש על "השסועה" פס’ ז’, שחז"ל פירשו שחודש פה מקרה שסועה בבהמה, וראה בעוף. שאלתי היא מדוע לא פירטה אותם התורה כבר בויקרא? מדוע יש לכתוב את כל הלכות מאכלות אסורים שוב בספר דברים? תודה רבה על הקריאה, אני מקווה שהובנתי. יום טוב

1. רש"י אינו שואל מדוע התורה פירטה, אלא בא לבאר מדוע בבהמות התורה פירטה את הטהורים ואילו בעופות את הטמאים. 2. שאלתך שאלה טובה וכבדה, וחיפשתי ומצאתי שאף סבי ר' אשר וסרטיל ז"ל - שהיה נוהג לכתוב לעצמו את שאלותיו מידי פרשה ע"ג כרטיסיות - תמה מאוד על כך. ואוסיף בשם אחי הרב רפאל נ"י שישנו מאמר חשוב של הרב לייב מינצברג בספר "תורה ודעת" ובו מהלך ארוך המבאר את החזרות השונות שישנם ביחס למצוות שונות. שם הוא עומד על השינויים הדקים שבין איזכור לאיזכור ועל פי זה בונה מהלך נפלא המראה מהו תפקיד המצוות שבכל ספר. בברכה, הרב יאיר וסרטיל