ברכה על מזוזה שנפלה

האם צריך לברך על מזוזה שנפלה כמו שמברכים על טלית שנפלה?

ב"ה שלו-ם וברכה, בפתחי תשובה (יורה דעה רפ"ט, א') פוסק: "ונראה דאם נפל המזוזה מעצמו לארץ ורוצה לקבעה צריך ודאי לברך כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא ". וכן נפסק בערוך השולחן(שם, ד'). אולם גם בדין טלית שנפלה קיימת מחלוקת, כי ברכה חדשה נצרכת כאשר המברך הסיח דעתו מהברכה הראשונה, כגון: שישן או שעבר לילה בלי המשך לפעולה הראשונה, אבל כאשר הפסק המעשה שעליו ברך נגרם לא על ידו ומבלי ידיעתו ומבחינתו המעשה הראשון יכול להמשיך קיימת גם דעה שלא צריך לברך. המקור למחלוקת נמצא בנימוקי יוסף (הלכות ציצית י"א): "...ואם נפלה טליתו בלא מתכון וחוזר ולובשו ומתעטף בו יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך וכן מצאתי בשם ה"ר יונה זצ"ל, אבל מורי ז"ל היה אומר שאף בזו חוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו דהוה לי היסח הדעת ונראה לי כדבריו ... ובתפילין אמרי דכל זמן דממשמשי בהו מברך ... כשעוקרן ממקום הנחתן ומחזירן למקומן, וכן פירש בתוס' וכן פירש ה"ר יונה בשם רבו ... וכיון דכן הוא הדין לציצית עד כאן לשון הריטב"א ז"ל. הבית יוסף (אורח חיים ח') מביא את הנימוקי יוסף, ומוסיף שכאשר לא נפלה כל הטלית לא צריך לברך כי לא היה היסח דעת. וכן פסק בשולחן ערוך (שם, ט"ו): "אם נפלה טליתו שלא במתכוון וחוזר ומתעטף צריך לברך והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה אף על פי שנפלה רובה אינו צריך לברך". למרות שהשולחן ערוך פסק שכאשר נפלה כל הטלית צריך לברך כשמתעטף שוב, כף החיים (נ"ח) והבן איש חי (בראשית י') פסקו שנהגו לא לברך, כפסיקת רבינו יונה, כי ספק ברכות להקל אף כנגד השולחן ערוך. אם כן, נראה שהפוסקים שסוברים שבטלית שנפלה לא צריך לחזור לברך הם יסברו כך גם במקרה שמזוזה נפלה ולא עבר זמן ארוך עד שקבעוה מחדש. אולם יתכן שדין מזוזה שונה כמו שרבו של רבינו יונה (ברי"ף ברכות ו. ואמר) מחלק שדווקא בלימוד תורה מספיק ברכה אחת ביום כי המצווה לא נגמרה כל היום וכן כשמברך ליישב בסוכה על האכילה בערב פוטר בזה גם את השינה למרות הפסק הזמן כי מצוות סוכה נמשכת כל הזמן, לעומת תפילין שזזו ממקומם וציצית שנפלה כי אצלם נגמרה מצוותן ולכן צריך לברך שוב. אם כך אפשר אולי לבאר שהיות שרגילים להוריד את התפילין והטלית אחר התפילה אם כן האדם מסיח דעתו מהם מיד שהם זזים ממקומם או נופלים ממנו לעומת מזוזה שאין דרך להסירה מהפתח וגם אדם חייב במזוזה בארץ ישראל מיד משום מצות ישוב ארץ ישראל (שולחן ערוך יורה דעה רפ"ו, כ"ב) ואם כן המצווה תמידית כלימוד תורה וסוכה לכן אין האדם מסיח דעתו ממנה כאשר היא נפלה מעצמה. לפי זה אולי גם השולחן ערוך יודה שבמזוזה אין לברך כאשר נפלה מעצמה וקבעה בחזרה באותו יום. בברכה, הרב חגי בר גיורא