תפילה בציבור למי שמאריך בתפילת הלחש

שלום לרב. בתפילת שמונה עשרה אני מאריך מאד ולכן אני מתחיל תפילת העמידה לפני הש"ץ כדי להספיק נפילת אפיים בציבור. כאשר הציבור מתחילים תפילת העמידה אני נמצא בשלוש ברכות הראשונות של העמידה. האם נחשב לי תפילה בציבור? אם אפשר, אשמח למקורות, תודה.

לשואל, שלום! נראה שעדיף שתתחיל עם הציבור למרות שלא תאמר עמם י"ג מידות, ובפרט בתפילת מנחה עדיף שלא תפסיד את הקדיש שלפני העמידה. הרחבה: 1. הבעיה בהקדמת תפילת העמידה איננה רק שאולי אין זו תפילה בציבור, אלא זהו דין בפני עצמו שאסור לאדם הנמצא עם הציבור להקדים את תפילתו לתפילת הציבור (שו"ע או"ח סי' צ ס"י). מאידך, מה שעומד מנגד כשיקול עיקרי איננו דווקא אמירת י"ג מידות, אלא הקדושה, ובגמרא (ברכות כא ע"ב) נאמר שמי שבא לבית הכנסת ומוצא שהציבור מתפלל לא יצטרף אליהם אלא אם כן הוא יספיק לקדושה. במקרה שלך, אני מבין שאתה מאריך במידה כזו שאין סיכוי שתספיק לקדושה אלא רק לנפילת אפיים, ואמירת י"ג מידות עם הציבור איננה עומדת באותה דרגת חשיבות כמו הקדושה. 2. בהגדרה המדויקת של 'תפילה בציבור', האם היא דווקא כאשר כולם מתחילים ממש ביחד או לאו דווקא, הדעות חלוקות. הועלתה בפוסקים גם אפשרות זו שכתבת שבתוך שלוש הברכות הראשונות הרי זה תפילה בציבור, ולדעות נוספות ומקורותיהן עיין בספר 'אשי ישראל' פרק יב סעיף ח והערה יז. 3. הכרעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר ח"ב או"ח סי' ז) שמי שמאריך בתפילתו רשאי להתחיל את תפילת הלחש לפני הציבור, ללא הגדרה מדויקת לשיעור הדבר, כדי להספיק לומר קדושה. אך הביא (שם אות ג) את דברי בעל מעשה רוקח, שבתפילת מנחה אין לעשות כך, כי צריך לשמוע את הקדיש שלפני התפילה. ובברירה בין הקדיש שלפני התפילה לבין הקדושה שאחרי תפילת הלחש יש להעדיף את הקדיש, מאחר שלגבי הקדושה הוא כעין אנוס להפסיד בגלל אריכות תפילתו, מה שאין כן כשהוא מחליט להקדים ולא לשמוע את הקדיש. 4. לעניות דעתי, הכרעת הרב עובדיה נאמרה דווקא במקרה שדן בו, שמהצד השני עומדת שמיעת הקדושה, שהיא חובה ככתוב בגמרא הנ"ל. אך במקרה שלך, שהדיון הוא על אמירת י"ג מידות, נראה שהשיקול שלא להקדים את תפילתך לתפילת הציבור גובר. עלול להיות גם צד של יוהרה בכך שאדם מקדים תפילתו כמצהיר בפני הציבור: "אני עכשיו הולך להתפלל בכוונה ובאריכות יותר מכם ולכן אני מקדים". אם אדם שוקע בתפילה נלהבת ומוצא את עצמו מאריך - מה טוב; אבל כתכנון מראש יש בזה צד בעייתי.