שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שאלות כלליות

הקפאת קרח בשבת

undefined

הרב עזריה אריאל

ח כסלו תשע"ד
שאלה
שלום כבוד הרב! רציתי לדעת, האם מותר להקפיא מים בפריזר בשבת? תודה מראש
תשובה
לשואלת, שלום! מותר להקפיא מים בשבת, אם הדבר נעשה לצורך שימוש בשבת עצמה ולא לצורך יום חול. יש מהפוסקים שהחמירו בדבר לכתחילה לאשכנזים הנוהגים כרמ"א, ולדעתם יש בכך בעיה אפילו ביום טוב, אך גם לדעתם הדבר מותר כשיש בכך צורך מיוחד (למשל, ביום חם וכשלא הוכן קרח מבעוד יום). הרחבה: הדיון בהקפאת מים נסוב סביב שתיים-שלוש נקודות: 1. מלאכת "בונה". מלאכת הבונה עיקרה כמובן בבניין בתים וכדומה, אבל אחת מתולדות המלאכה היא גם בניין בדברי מזון, כגון ההופך חלב לגבינה, ובלשון הרמב"ם (הל' שבת ז,ו): "הלוקח חלב... ועשהו גבינה חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין". לכאורה גם גיבוש המים לקוביית קרח הוא "בונה". על כך השיבו: אין זו בנייה בידיים, אלא רק הכנסה למקום שבו הקרח 'נבנה' מאליו. ועיקר: התוצאה, הקרח ה'בנוי', איננו מחזיק מעמד מחוץ לתא ההקפאה, והוא מפשיר מיד, ואילו בתוך תא ההקפאה הוא סגור ואינו ראוי לשימוש. לפיכך אינו נקרא "בניין" (לפי זה עשיית "עיר הקרח" אסורה בשבת, כי הקרח נשמר באופן שראוי לשימושו). 2. איסור "מוליד" ו"נולד". קיים איסור מדרבנן לרסק קרח או שלג ולעשותם מים, ומאידך מותר לתת קרח לתוך כוס מים כך שיפשיר מאליו (גמרא, שבת נא ע"ב). בטעמו של דין זה נחלקו הראשונים: דעת רש"י: "דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא המים האלו". כלומר, יש איסור ליצור דבר חדש בשבת ("מוליד"), והמעבר מקרח למים הוא כעין יצירת יש מאין, דבר חדש לגמרי. אף על פי כן, הגמרא מתירה להכניס את הקרח והשלג לתוך מים, מפני שבאופן זה הקרח נמס מאליו ולא בפעולת האדם בידיים. על פי שיטה זו מותר להכניס את המים למקפיא, מפני שגם כאן הדבר נעשה מאליו ולא בפעולת האדם בידיים. לפי שיטת 'ספר התרומה' (מבעלי התוספות, שניים-שלושה דורות אחרי רש"י) טעם האיסור שונה: מאחר שהקרח הופך למים הרי זה דבר חדש, כאמור, ולכן זהו מוקצה, כי לא היה זה חפץ שימושי לאדם בכניסת השבת (כמו "ביצה שנולדה ביום טוב" שהיא מוקצה, משום שלא היתה בכניסת החג). לדעה זו, ההיתר בגמרא להכניס קרח למים הוא משום שהקרח הנפשר בטל ברוב במים שאליו הוא נכנס, ושיקול זה אינו קיים בנושא שלנו. אם כן, יתכן שלדעתו הקפאת המים אסורה. ופירוש שלישי לרמב"ם: האיסור משום שריסוק קרח דומה לסחיטת פירות, וחששו חז"ל שיטעו להתיר גם את הסחיטה (שהיא "מלאכת דש"), ולכן אסרו גם את ריסוק הקרח. לפי שיטה זו ברור שהאיסור רק במעבר מקרח למים, ולא במעבר ממים לקרח, שאיננו דומה כלל לסחיטת פירות. להלכה, השולחן ערוך (סימן שיח סעיף טז) היקל בדבר ולא חשש לשיטת ספר התרומה (הדיון שם הוא על הפשרת שומן על ידי אש), ואילו הרמ"א שם כותב שנהגו להחמיר כמותו, אך הוסיף שכשיש צורך ניתן לסמוך על סברת השולחן ערוך. לאור זאת, יש פוסקים שכתבו שהכנסת המים למקפיא מותרת לנוהגים כשולחן ערוך אבל אסורה לנוהגים כרמ"א, אלא אם כן יש צורך בדבר, שאז גם הרמ"א היקל. ובניסוחו של השמירת שבת כהלכתה (פרק י סעיף ד): "טוב להמנע מלתת מים לתוך תא ההקפאה על מנת להפכם לקוביות קרח, אלא אם כן יש צורך גדול בכך". לשיטה זו הדבר אסור גם ביום טוב, כי גם בו יש איסור "נולד" (עיין סימן תקא סעיף ו). ברם, רבים הקלו בעניין זה גם לנוהגים כרמ"א, ולדעתם אפילו לשיטת 'ספר התרומה' הרי זה מותר מכמה טעמים: יתכן שגם לדעתו המים נחשבים כ"נולד" רק מפני שיש בריסוקם איסור "מוליד", כדעת רש"י, אבל באופן שאין בו משום "מוליד" (כגון כאן, שהדבר נעשה מאליו) - גם אין בו משום "נולד" (שבט הלוי, חלק ג סימן נה). גם הסברה לעיל, שהקרח לא מחזיק מעמד בטמפרטורת החדר, מפקיעה ממנו שם "נולד" (ציץ אליעזר, חלק ו סימן לד). יתכן גם להבדיל באיכות ה"נולד" בין המעבר מקרח למים, שיוצר משקה ולכן יש בפעולה זו חשיבות מיוחדת כדבר חדש שנולד, לבין המעבר ממים לקרח, שאינו יוצר משקה (שמירת שבת כהלכתה שם, הערה יד, ושם כמה הוכחות לדבר ונימוקים נוספים).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il