שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

מצוות התפילה לרמב"ם

undefined

הרב רפאל וסרטיל

ט"ו אדר ב' תשע"ד
שאלה
שלום וברכה! יש לי שאלה בשיטת הרמב"ם במצוות התפילה. כתב הרמב"ם במו"נ חלק ג פרק נא שהמצווה עליה אמרו חכמים שהיא עבודה שבלב היא ההתייחדות למחשבה על ה’. לא הבנתי מה הכוונה בזה. בעיקר עם דרשת "עבודה שבלב" בספרי המשותפת גם לתלמוד - שגם בו מפעילים את המחשבה על ה’ (במיוחד כשלומדים מו"נ...). בנוסף לכך כיצד באה לידי ביטוי אותה מחשבה על ידי הפנייה האישית בתפילה. באופן פשוט היה ניתן להסביר כדברי הקנאת סופרים על מצוה ה בסהמ"צ התואמים להצעת הרמב"ן בהשגותיו לאחד את מצוות התפילה עם המצווה לזעוק בעת הצרות. אולם הרמב"ם כותב במפורש במו"נ (המקור המדוייק לא לפני) כי פעולה זו - הקניית הדעה שה’ משגיח וכו’, היא פעולתה של המצווה לזעוק בעת הצרות ולא של התפילה היומיומית, שהיא נמנית כמצווה נפרדת... מקווה שמובן... תודה רבה וכל טוב!
תשובה
לשואל היקר שלום, הריכוז וההתמדה הם התנאים היסודיים לעבודה המיוחדת, עבודת הלב, והדבקות בה' היא פועל יוצא של עבודה זו. כשמחשבת האדם, תהא דרגתו גבוהה ככל שתהיה, נפנית לדבר אחר אפילו הכרחי, נפסק הדיבור עם ה'. העבודה המוטלת על האדם היא תחילה השגה שכלית ואחריה ומתוכה התמסרות והשתדלות להיות דבק בה' תוך הפיכת הפעולות ההכרחיות לבלתי מפריעות לשלמות העבודה. אמנם כל המצוות מכוונות לכך, אך דומה שמצוות התפילה ממלאת בזה תפקיד מרכזי, על כן דרשו חז"ל שעבודת הלב בעיקרה היא עבודת התפילה. דומני שזו כוונת הרמב"ם, וכיון שמן המשפט הקצר שציטטת אכן קשה להבין את המכלול, הרי הציטוט הכולל יותר (מו"נ ג, נא): "ונשוב אל ענין הפרק, והוא להזהיר שישים האדם מחשבתו בשם לבדו אחר שהגיע אל ידיעתו... וזאת היא העבודה המיוחדת במשיגי האמתות, וכל אשר יוסיפו לחשוב בו ולעמוד אצלו תוסיף עבודתם, אבל מי שיחשוב בה' וירבה לזכרו מבלי חכמה, אבל הוא נמשך אחר קצת דמיון לבד, או נמשך אחר אמונה שמסרה לו זולתו, הוא אצלי עם היותו חוץ לבית ורחוק ממנו, בלתי זוכר השם באמת ולא חושב בו, כי הדבר ההוא אשר בדמיונו ואשר יזכר בפיו, אינו נאוה לנמצא כלל, אבל הוא דבר בדוי שבדהו דמיונו כמו שבארנו בדברנו על התארים, ואמנם ראוי להתחיל בזה המין מן העבודה אחר הציור השכלי, והיה כאשר תשיג השם ומעשיו כפי מה שישכלהו השכל, אחר כן תתחיל להמסר אליו ותשתדל להתקרב לו ותחזק הדבוק אשר בינך ובינו, והוא השכל... והנה בארה התורה כי זאת העבודה האחרונה אשר העירונו עליה בזה הפרק, לא תהיה אלא אחר ההשגה, אמר 'לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם', והנה בארנו פעמים רבות כי האהבה היא כפי ההשגה, ואחר האהבה תהיה העבודה ההיא, אשר כבר העירו רז"ל עליה, ואמרו זו עבודה שבלב, והיא אצלי שישים האדם כל מחשבתו במושכל הראשון, ולהתבודד בה כפי היכולת... הנה התבאר כי הכונה אחר ההשגה היא להמסר אליו, ולהשים המחשבה השכלית בחשקו תמיד, וזה ישלם על הרוב בבדידות ובהתפרדות, ומפני זה ירבה כל חסיד להפרד ולהתבודד ולא יתחבר עם אדם רק לצורך הכרחי". בברכה נאמנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il