שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • מוסר מלחמה

שאלה בנוגע לדברים כ’ - דיני מלחמה

undefined

הרב רפאל וסרטיל

י"ט אייר תשע"ד
שאלה
שלום רב! היום בשיעור על מלחמת מצווה ומלחמת רשות דיברנו על כך שבמלחמת מצווה ההשמדה היא טוטאלית ושמשתמע כי אין חסים אפילו על הבהמות. התלמידים שאלו מדוע לא לחוס על הבהמות, בייחוד כשבפסוקים שלאחר מכן מצווים לא להשחית עצי פרי. האומנם האמינו כי גם בבהמות דבקים החטאים..? עוד הקשו לאחר מכן כי הבקשה לרחם על העץ שאינו כאדם המסוגל להתגונן מפני התקפה, אינה עולה בקנה אחד עם האדישות כלפי עץ הסרק שאינו נושא פרי, במקרה שאפשר להשתמש בו לצרכי בנייה. אשמח מאוד אם תוכלו להאיר את עיניי :) רוב תודות,
תשובה
לשואל שלום, הרמב"ם בהלכות מלכים מונה שלושה סוגי מלחמות מצוה: מלחמת שבעת העממים (לפי הכתוב בספר דברים פרק ז: "ונשל גויים רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי הכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעת גויים רבים ועצומים ממך ונתנם ה' אלקיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם" וגו'). מלחמת עמלק (ככתוב בספר דברים פרק כה: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מצוה זו מיושמת בתקופת שאול המלך. בספר שמואל נאמר: "ויאמר שמואל אל שאול... עתה לך והכת את עמלק והחרמתם את כל איש... ולא תחמול עליו" וגו'). עזרת ישראל מצד צר שבא עליהם (הרמב"ם לומד זאת מספר ויקרא פרק יט, מהפסוק: "לא תעמוד על דם רעיך", שבא להטיל חובת הצלת ישראל במסירות נפש עצמית). במלחמת שאול בעמלק (שמואל א' טו, ג) בא ציווי מיוחד על הריגת בעלי החיים. ציווי זה אינו נוהג בכל מלחמת מצוה, אלא רק במלחמה פרטית זו, ולפי חלק מהשיטות בכל מלחמה שהיא נגד עמלק. ציווי זה מבואר בשני אופנים: לפי רש"י שם אין מדובר בבעלי חיים רגילים, אלא בבני אדם שהפכו להיות בעלי חיים בדרך כישוף, וזו לשונו: "משור ועד שה - שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה". כלומר מדובר בהוראת שעה שנבעה מן הרקע של הדברים. ורד"ק שם כתב: "כי אם יחיו מהם שור או חמור, יאמרו: זה היה משלל עמלק והרי לא נמחה זכר עמלק, והכתוב אומר 'תמחה את זכר עמלק'?!". לפי זה נראה שמדובר בציווי כללי הנוגע לכל מלחמות ישראל בעמלק. באשר לאיסור השחתת עצי פרי: כל דבר שברא הבורא יש לו תכלית שלשמה הוא נברא – עצי הסרק, מלבד הנוי והצל שהם מביאים לעולם (ושאר סגולותיהם...), הם נועדו לסייע לאדם (בהסקת ביתו, ביצירת הנייר וכו'), לכן אין כל איסור בכריתת עצי סרק. לעומתם עצי המאכל נועדו למאכל האדם, ואם אדם משחית אותם מסיבה שאינה ראויה, הריהו פוגע בתכלית שלשמה נוצרו. בברכה נאמנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il