האם נכון לברך בליל ראש השנה על תפוח בדבש שהכל, כי זה העיקר. כך אנשי קהילתי טוענים, שלהם הדבש עיקר?

לשואלים, שלום! השאלה מה העיקר, התפוח או הדבש, נדונה בהרחבה בפוסקים. כך כתב המהרי"ל (הל' ראש השנה סי' ו): "מנהגא הוא לאכול אחר הקידוש בליל ראש השנה תפוחים מתוקים בדבש. ומהר"י סג"ל היה מברך בורא פרי העץ על התפוח ולא יותר, ואמר: איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח, והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר, משום שבכל מקום שהזכירו רבותינו טיבול זה תפשו בלשונם 'נוטלים התפוח וטובלים בדבש', ולא מישתמיט שום אחד מהן לומר 'אוכלים דבש עם תפוח', משמע שהתפוח הוא עיקר. דוגמא: טיבול דמרור בחרוסת דפסח, דגם כן המרור עיקר. על כן לא צריך כי אם בורא פרי העץ על התפוח, ולא שהכל נהיה בדברו דדבש". וכך נפסק להלכה במגן אברהם (סי' תקפג סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ג). ניכר מהמהרי"ל שבחן את הנושא לא מההיבט של "מה אוהבים יותר" אלא מההיבט של "מה מטרת המנהג". ומאחר שממקורות המנהג הסיק שעניינו העיקרי הוא אכילת תפוח - הכריע שהדבש טפל. בספרי הדרוש והחסידות האריכו על עניינו של התפוח, ואזכיר בקצרה שאהבת ה' לישראל נקשרת בשיר השירים לתפוח (שיר השירים ב, ג; שם ח, ה). בשבות יעקב (ח"ב סי' כז) כתב שיש בזה ספק (ולכן המליץ על מנהג לאכול את הדבש והתפוח ביחד עם הפרוסה, כדי לצאת מהספק). אך בשערי תשובה (סי' תקפג סק"ב) כתב שאין מקום לספק בזה, מאחר שכמותית הדבש ניתן רק כסיכה על התפוח, "ואין לך טפל יותר מזה". אינני רואה סיבה לנטות מהכרעת הפוסקים בעניין זה. יש להסביר לשואלים שהאכילה בליל ראש השנה איננה רק לשם הנאה ומתיקות אלא לשם קיום המנהג, ומי שאוכל תפוח בדבש בימים אחרים יכול להחליט, לפי מטרתו וגם לפי כמות הדבש, מה עיקר ומה טפל. איזה יהי רצון אומרים על תפוח בדבש?