שלום. לפני כחודשיים העליתי ברכבי שלושה טרמפיסטים, שהדבר היחיד שאני יודע עליהם הוא שהם למדו אז בישיבה באלעד. למחרת מצאתי ברכב עט, שכנראה היה שייך לאחד מהם. האם חלה עליי חובה כלשהי ביחס אליו? האם אני יכול לנכס אותו לעצמי ולהשתמש בו? תודה!

שלום וברכה: אם אין סימן בעט, ומצאת אותו לאחר זמן ומסתבר שהמאבד כבר שם לבו לכך שאבד לו העט והוא התיאש ממנו, אין עליך חיוב השבת אבידה, ואתה יכול להשתמש בו כרצונך. מקור הדין: הגמ' בב"מ כא: כותבת דבר שיש בו סימן חייב להכריז, כך שאם יש בעט סימן עליך להכריז בישיבות באלעד. אם אין סימן, יש חילוק מתי המוצא הגביה את האבידה, אם הגביה את החפץ לאחר יאוש הרי אלו שלו. ואם הגביה לפני יאוש אינו יכול לטלו לעצמו אף אם הבעלים התיאשו. אך במקרה שלך יש לדון האם זה שהעט הגיע לרשותך לפני יאוש מחייב אותך בהשבה ולא תוכל לזכות בו או לא. הרא"ש והר"ן כתבו שדבר שהגיע לחצרו לפני יאוש אין החצר זוכה לו אף אחרי יאוש כיוון שדין זה שחצר קונה נלמדה מידו וכיוון שידו אינה זוכה בדבר שהגיע אליו לפני יאוש אף חצרו לא קונה. נחלקו האחרונים בהסבר דבריהם האם החצר אינה קונה, אך המוצא יכול לזכות בו לאחר היאוש בהגבהה או שהוא התחייב בהשבה. החזו"א (ב"ק יח ס"ק ד) כותב להסביר שחצר אינה יכולה לזכות אך גם לא יכולה לחייבו בהשבת אבידה וכן כתבו עוד אחרונים. והוכיחו דבריהם מהרא"ש. וכן כתב המאירי (כג:) במפורש. אך גם לדעות המחמירות ניתן לצרף את סברת רע"א (דרוש וחידוש ב"מ כו) שבחפץ שאין בו סימן אין חיוב להגביהו כדי להשיב, לכן החצר אינה מחייבת את האדם בהשבת האבידה והוא יכול לזכות בה. בברכה: הרב משה מאיר אבינר.