חודש ניסן קרב ובא. החורף הגשום, אם אפשר לומר כך, מסתיים, ומתחילים לראות את סימני האביב. ניסן הוא חודש מיוחד בלוח השנה של העם היהודי. מפני שחג הפסח המופלא חל באמצעו, אנחנו מתחילים לחגוג את החודש המיוחד הזה כבר בראשיתו.
אין אומרים תחנון בניסן ואסור גם לומר תפילת צידוק הדין או לשאת הספדים. זה חודש של התחדשות וגאולה, של שמחה ותקווה לטוב. אסור להרהר באירועים רעים מן העבר, וכל יהודי צריך לשאת עיניים קדימה בתקווה.
התורה אומרת "היום אתם יוצאים בחודש האביב". לוח השנה היהודי עצמו מותאם כך (שבעה חודשים מעוברים בכל מחזור של 19 שנים) שחג הפסח יחול תמיד בעונת האביב בארץ-ישראל. לולא הציווי הזה, לוח השנה יכול היה להיות לוח ירחי טהור, שבו החגים כל הזמן נודדים לאורך השנה, כפי שקורה בלוח השנה הירחי של המוסלמים.
האביב וחג הפסח מביאים איתם מסר של התחדשות, של אנרגיה חדשה, של צמיחה לתוך תקופה חדשה שמביאה איתה הזדמנויות ליצירתיות ולהשגת הישגים. התורה והטבע יוצרים זוג הרמוני שכל פרט בו אמור להאיר, להסביר ולחזק את הערכים והלקחים שמלמד האחר. הרעיון הזה בולט בתכונות הייחודיות של חודש ניסן.
השנה, שנת התשס"ט, יש בחודש ניסן מאפיין טבעי מיוחד - ברכת החמה. הטקס והברכה מתקיימים פעם ב-28 שנים, ותמיד ביום רביעי בשבוע. הפעם זה יוצא בערב פסח. כל 28 שנים, השמש, כוכבי הלכת הסמוכים לה והירחים במערכת השמש שלנו חוזרים פחות או יותר לאותו מיקום יחסי שהיה להם בשעת בריאת העולם.
בברכה הפשוטה שאנחנו אומרים בבוקר, "עושה מעשה בראשית", בברכה על כך שהקב"ה ממשיך לברוא את היקום בכל יום ויום, אנחנו מכירים בעובדת הבריאה ובקיומו של בורא. זה אישור לאחד מעיקרי האמונה של היהדות - האמונה במציאות בורא עולם.
השנה תהיה זו הקדמה הולמת לסדר פסח שמתקיים באותו הערב, מפני שבסדר יש ביטוי לתכונה נוספת של הקב"ה, כביכול, שהיהדות מדגישה, ההשגחה המיוחדת שלו על עם ישראל והתפקיד המיוחד שהטיל עליו הקב"ה בהיסטוריה האנושית. בדרך זו חודש ניסן מייצג שתי תפיסות ביהדות: האוניברסלי והכללי מול הפרטי והלאומי. הייצוג הזה, של שתי השקפות שונות, לכאורה, של תפקיד האל בענייני בני האדם הוא מה שמפריד את היהדות משאר הדתות.
אלקי ישראל הוא האלקים של כולם, של הטבע ושל היקום כולו. זה הוא עיקרון חשוב שאנחנו למדים מחודש ניסן.
חודש ניסן פותח לנו שער לראות גדולה רוחנית. הוא מאפשר לנו לראות את יד האלקים, כביכול, שמתערבת בענייני האדם ובהיסטוריה האנושית. הוא גם נותן לנו מושג איך הקב"ה עושה צדק בעולם הזה, עם אומות ועם יחידים. לפעמים, כמו במקרה של פרעה ושל המצרים, הדין הוא פומבי, מפורסם ולא ניתן להכחשה או לפרשנות. במקרים אחרים, הוא בולט פחות ולא תמיד מובן או מיידי. אך התורה מלמדת אותנו שהצדק תמיד נעשה. במסכת אבות מסופר ששליח מבית דין של מעלה מופיע בכל יום בעולמנו כדי לגבות מבני האדם את מה שאנחנו חייבים לבית דין של מעלה בשכר ובעונש.
אבל בחודש ניסן אנחנו שמחים, מפני שהחודש הזה מגלה לנו בפירוט ברור את עד כמה מדויק וצודק משפט האלקים. משום כך, בחודש ניסן אנחנו מוצאים אישור לאמונתנו באלקים צודק, גם אם בלתי מובן. אולי זאת הסיבה שהתורה קבעה את חודש ניסן לראשון לכל חודשי השנה, ולא רק מבחינה כרונולוגית אלא גם מבחינה סמלית וחינוכית. החודש הזה ניתן לנו על ידי הקב"ה כמתנה, ככתוב, "החודש הזה לכם". הוא שלנו כדי ללמד אותנו לזהות את מושגי היסוד של היהדות שהזכרתי קודם.
מי ייתן ונזכה בו השנה לגאולה ברוח וגם בגוף.