בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

משכית בת דינה

וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ו
12 דק' קריאה
מה היה חטא המרגלים? חובה עלינו להתעמק בכך כי עדין לא תוקן החטא שהוא סיבה לכל הגלויות.
כדי להבין זאת יש לעיין תחילה במטרת שליחתם של המרגלים. מטרת השליחות היתה כפולה "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". מכאן אנו לומדים שהם נדרשו לבדוק שני נושאים, אחד - את חוזק העם היושב בארץ, וחוזק הערים הבצורות בה. ושנים - את טיב הארץ ופירותיה.
הרמב"ן מסביר את הצורך לבדוק את חוזק העם היושב בארץ וחוזק הבצורים של הערים, במיוחד לאחר שהקב"ה כבר הבטיח להם לרשת את הארץ, ודבר ה' יקום לעולם ולא ישוב ריקם, וז"ל
"כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה, ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר (שופטים א כד) הראנו נא את מבוא העיר, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ".

וממשיך ומסביר את הצורך לבדוק את טוב הארץ, וגם זאת למרות שהקב"ה הבטיח להם ארץ טובה ורחבה זבת חלב ודבש, וז"ל
"ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה כמו שנאמר לו (שמות ג ח) אל ארץ טובה ורחבה וגו', בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ (פסוק כ), כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ. ומן הידוע כי אין מצרים רחוק מאד מחברון רק כמהלך שבעת ימים, וארץ כנען מגעת בתחומה קרוב למצרים, ואי אפשר שלא ידעו הדרים במצרים ענין ארץ כנען הטובה היא אם רעה. אבל כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה ואת הערים אשר יכבוש תחלה כאשר פירשתי, ואמנם היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו, על כן רצה משה שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותיה כי יודע היה בהם".

נמצא שעיקר השליחות היא מבצעית כיצד לכבוש את הארץ, ונספח לכך לראות בטוב הארץ כדי לעורר את החשק לכבוש אותה. לפי זה נבדוק את תשובת המרגלים לשני הדברים הנ"ל שנתבקשו לתור ולבדוק?
"וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".

אם נעיין בדבריהם נראה שהם ספרו בשבחה של הארץ והראו את פריה הגדול והמרשים, ובזה לא חטאו כלל, גם האמירה "ארץ אוכלת יושביה" נראית על פי הפשט לא כדיבת הארץ אלא כקשורה לקשיי המלחמה שעלולה לגבות מהם קורבנות, וביחס לתיאור העם החזק היושב עליה בני הענק והערים הבצורות בשמים, הלא הם החזירו תשובה אמיתית לשאלה שנתבקשו לברר ומה היה חטאם? ומדוע הכתוב אומר שהם הוציאו את דיבת הארץ רעה?
מפרש הרמב"ן
"והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים, אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו (תהלים עז ט), ואין עוד אפס אלהים (ישעיה מה יד). והנה אמרו לו, הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם". (במדבר יג, כז)

ולפי זה חטאם היה בכך שלא מסרו את הדברים כהווייתם, אלא שנתנו לכך פרשנות משלהם והפחידו את העם שלא יוכלו לכבוש את הארץ, וגרמו לכך שלא יאמינו בה' ולא יבטחו בקיום הבטחתו להם. אולם הכתוב לא מאשים אותם בחוסר אמונה בקב"ה אלא בכך שהוציאו דיבת הארץ רעה, שנאמר "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ועל כך היה עונשם "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ <וילונו> וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'". וכך דייקו חז"ל ואמרו
"שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע ... תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה", והגמ' שם מקשה אולי חטאם היה בכך שכפרו בקב"ה "ממאי? דלמא משום דר' חנינא בר פפא, דאמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב: (במדבר י"ג) 'כי חזק הוא ממנו', אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם! אלא אמר רבה אמר ר"ל, אמר קרא: (במדבר יד) 'וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה', על דבת הארץ שהוציאו". (ערכין טו א)


וכן אומר דוד המלך בספר תהילים (פרק קו, כד) שחטא המרגלים היה שמאסו בארץ חמדת אבות וז"ל שם
"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה': וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת". וכן מדויק גם בתורה שמאסו בארץ "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ". ולפי זה יובן מה שאומרים להם יהושע וכלב "וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד",

ולכאורה אין בכך מענה לפחד שלהם להיכנס לארץ, אלא מכאן שעיקר החטא היה בכך שלא הכירו בטובת הארץ. ומה שפחדו ולא האמינו לדבר ה' הוא פועל יוצא ממאיסה בארץ.
ולכאורה איפה אנו מוצאים בדברי המרגלים שהם מאסו בארץ? ומאידך קשה מדוע לא נענשו על חוסר הביטחון בקב"ה כפי שמפורש בכתוב?
ארץ ישראל היא ארץ חמדה, וכל שלא אמר בברכת המזון "ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא ידי חובתו", מאי חמדתה של הארץ?
חז"ל אמרו שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות וירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל, ברור שלא התכוונו לגובה גיאוגרפי אלא לגובה רוחני, וטובתה של הארץ מפורשת בתורה
"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".(דברים פרק יא)

כלומר בארץ ישראל מורגשת השגחת הבורא ותמיד עיני ה' אלקיך בה, זוהי מעלתה של הארץ וחמדתה. וכדי לזכות לראות זאת צריך לדרוש והתבונן בכך, מה אמרו המרגלים
"בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים" פירש רש"י – "הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען".(דברים א כז)

מי שמחפש שקט נפשי יעדיף את מי הנילוס הקבועים בלא שינוי, אולם מי שמבקש קרבת ה' וקשר חי עמו, כשהוא חש בהשגחתו עליו, יבקש מטר השמים. ואם יזכה יראה גם טובה גשמית (רש"י)
"והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת". המרגלים הוציאו דיבת הארץ באמרם "ארץ אוכלת יושביה" 1 פירש רש"י (במדבר פרק יג) "אוכלת יושביה - בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו"

אם היו מחפשים השגחה פרטית היו רואים חסדי ה' עמם, שעברו בין בני ענק שהיו אויבים לישראל ורצו לעשות הכל כדי שישראל לא יכנסו לארץ ובכל זאת עברו את הארץ לאורכה ולרוחבה בשלום וללא פגע. ולכן זה שלא ראו בחוש את השגחת ה' בארץ נחשב לדיבת הארץ, וזה שורש החטא שגרם להם לא לפרש את הדברים נכונה ולהפחיד את ישראל, ויהושע וכלב שאומרים לעם "טובה הארץ מאד מאד" 2 מהו "מאד מאד"? מאד הוא שלא במידה, ואם כן טובה הארץ מכוון לטוב הטבעי, ומאד לטוב הרוחני שהוא מעל לטבע. ובכך הם עונים לאותם החוששים להיכנס לארץ מפחד אויב, שטובת הארץ היא הנהגת ה' בה שאינה מוגבלת למכשולי הטבע ולכן אין להם לחשוש מהם "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:
חז"ל דימו את הקשר שבין ישראל לארצם כקשר שבין איש ואשה זווג מן השמים, כך במדרש רבה על הפרשה (פרשה טז, ז) "ר' יהושע אומר: למה היו דומין? למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל המלך: זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה , א"ל הבן: אלך ואראה אותה, שלא היה מאמין לאביו. מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה לסוף א"ל ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה וכך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה שנאמר (במדבר יד) אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה אלא לבניהם אני נותנה".
היחס של חתן וכלה צריך להיות מתוך בחירה ורצון ומתוך חמדה כדי שהזיווג יצליח, ולכן שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, ולכן כאשר בקשו העם "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הקב"ה אפשר להם זאת, כי לא שייך לתת להם ארץ כאשר הם אינם חומדים אותה, וחטאם היה בכך ולא מדובר כאן על בחירה בארץ לא ידועה, כי היא מוחזקת להם מאבותיהם, והקב"ה העיד עליה שראויה היא להם, והיו צריכים להאמין שבחירה זו היא טובה, ולחפש את מעלות הארץ.
מקור נוסף המראה שהארץ היא כמו זיווג לישראל, נאמר (שמות פרק ו ח) "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק". וכן נאמר על התורה (דברים פרק לג ד) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", ודרשו חז"ל (ברכות נז א) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה", הקשר שבין התורה לישראל הוא כקשר של קידושין, ולכן עכו"ם שלמד תורה חייב מיתה כבא על אשת איש. וכן גם אפשר לדרוש על הארץ "אל תקרי מורשה אלא מאורשה" 3 .
ההשוואה הזאת לקשר של נישואין מלמדת שיש יחס כמעט אנושי בין העם והארץ ובין ישראל והתורה, וכפי שישראל יתיחסו לזיווגם כך יקבלו יחס חוזר. חז"ל פירשו (סנהדרין צט ב)
"אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא - שנאמר +משלי ט"ז+ נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר". ופירש רש"י "תורה עומלת לו - שמחזרת עליו, ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה - מפני שאכף - שכפף פיהו על דברי תורה".

וכך גם ביחס לארץ ישראל אם נדרוש אותה ונשקיע בישובה היא תחזיר לנו בכפל כפלים 4 .
והנה יש מצווה מיוחדת לשבח את הכלה לפני החתן להצלחת הזיווג
"כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: +שמות כ"ג+ מדבר שקר תרחק! אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות"(כתובות יז, א)

מדוע ב"ה לא חוששין מדבר שקר? אלא כיון שהיא מקח שלו ושייכת לו בעצם משמים היא חייבת למצוא חן בעיניו וכל מה שאומר עליה מתאים לאמת שלו. וכן גם ארץ ישראל שייכת בעצם למעלת ישראל, ורק בה יגשימו את מעלתם הרוחנית, וכדי שיצליח הזיווג הזה עם הארץ ישבחנו בעיניו שיראה מעלותיה.
ואכן ארץ ישראל מגיבה כלפי ישראל בהתאם ליחסם עליה, כמו שאמרו חז"ל "בשכר שתירש תשב", ואם הם מתנהגים כראוי לה כפלטרין של מלך היא נותנת את פירותיה, ואם לאו ח"ו "תקיא הארץ אתכם", ואפילו כאשר אנו גולים היא שומרת לנו אמונים. כפי שאמרו חז"ל והובא ברמב"ן
"ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל. וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".(ויקרא כו טז)


ולא יגאלו עד שידרשוה כמו שנאמר "ציון דורש אין לה - מכלל דבעי דרישה", ולא די בדרישה סתם אלא "עד שידרשוה בתכלית הכוסף" (ריה"ל). וכמו אברהם אבינו ע"ה שנצטווה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ולא גילה לו היכן היא כדי שידוש ויחפש אותה עד שימצאנה, שדרישת הארץ היא היסוד המחבר אותנו אליה, ועל ידי זה זוכים לרשת אותה.
ולפי זה מובן מדוע משה רבנו בקש המרגלים לבדוק אם הארץ טובה וכיצד הם פרותיה, כי דרישת טובת הארץ הוא תנאי לירושתה, ובקש משה לעורר את החשק לבוא ולרשת את הארץ.
אלא שכשבאים לדרוש את טובת הארץ יש סוד שלמדונו חכמי ארץ ישראל, כיצד ימצא החתן את הטוב באשתו הכלה, מובא בגמ' (ברכות ח א) " במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא - דכתיב (משלי י"ח) 'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא דכתיב: (קהלת ז') 'ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' ". מה להם לחכמי ארץ ישראל להיכנס לחיים פרטיים של חתן? אלא בודאי הם שאלו שאלה מדריכה, אם החתן מחפש את "האני" את נוחיותו בלבד אזי "ומוצא אני מר ממות את האשה", אבל אם הוא יחפש את טובתה של האשה מתוך ענוה (מצא בגימטריה ענוה) הוא ימצא בה את העזר להשלים את יעודו בחיים, ואז יזכה "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' ". וכך גם ביחס לארץ ישראל, המרגלים חפשו את "האני" שלהם את הנוחיות הגשמית והרוחנית שלהם, ולכן לא מצאו את זה בה, אלא שהיא "מר ממות", דורשת השקעה ועמל ומלחמות "ארץ אוכל יושביה", אבל אם היו מחפשים את טובתה "ארץ שעיני ה' אלקיך", ועל ידה יוכלו להשלים את יעודם בעולם בעם ה' בפלטרין של מלך, היו רואים דברים אחרים "מצא אשה מצא טוב" ואין טוב אלא ירושלים שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון".
הנביא יחזקאל מנמק מדוע לא נכנסו לארץ, ותולה זאת בכך שמאסו את משפטי ה' וחוקיו חללו שבת ועבדו ע"ז, וכך נאמר (פרק כ)
"וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ: וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר: ... וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר".

לכאורה מופלא הדבר שאינו מזכיר את חטא המרגלים, ועוד היכן שחללו שבת ועבדו ע"ז רק אחרי חטא המרגלים שנגזרה כבר גזירת הגלות במדבר ארבעים שנה, במקושש עצים ביום השבת (בפרשה), ובבעל פעור בסוף הארבעים שנה לפני כניסתם לארץ?
נראה לומר שחטאים אלו היו תולדה של אי כניסה לארץ. ובגלל זה שקעו בע"ז והפרת ברית השבת שאות היא ביני וביניכם. ורמז לכך שהפרשת שלח מסיימת בקרבן העלם דבר של צבור על חטא עבודה זרה 5 , אולי בא ללמד שכל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז, ולא ייפלא אם יקרה שע"י שהותם בגלות תבוא התדרדרות של ע"ז בפועל. לאחר מכן מוזכר בפרשה על האיש המקושש עצים ביום השבת, לרמז שהגלות עלולה להביא גם לחלול שבת. ולבסוף פרשת ציצית ללמד אותנו לקבל עול מצוות. שפרשה הראשונה בשמע היא כדי לקבל עול תורה, והשניה עול תורה ומצוות ורק הפרשה השלישית של ציצית היא כדי שיקבלו עול מצוות 6 . ובאמת זה היחס בין דור המדבר שעסקו בקבלת התורה וזה כנגד פרשה הראשונה בשמע, לבין פרשת "ויאמר" שזה כנגד עול מצוות, וזה כנגד עבודת הארץ 7 . וכפי שהיה בעלית עזרא, שישראל לא עלו לארץ מפני שחששו מע"ז, ולבסוף התברר שהם התחזקו בתורה ובטלו יצרא דעבודה זרה.


^ 1 יחזקאל לו "כֹּה אמר ה' אלקים יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם <אתי> אָתְּ וּמְשַׁכֶּלֶת <גויך> גּוֹיַיִךְ הָיִית: לָכֶן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד <וגויך> וְגוֹיַיִךְ לֹא <תכשלי> תְשַׁכְּלִי עוֹד נְאֻם ה' אלקים: וְלֹא אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי עוֹד <וגויך> וְגוֹיַיִךְ לֹא תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם ה' אלקים".
^ 2 "והנה טוב מאד"דרשו חז"ל "טוב" זה יצר הטוב "מאד" זה יצר הרע, כי ע"י יצר הרע מתאפשרת הבחירה החופשית וזוכה לחיי העולם הבא שהוא שכר בלי גבול.
^ 3 האשה נקראת מחמד עיניך (יחזקאל פרק כד) "בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ", וגם ספר תורה נקרא מחמד עיניך (מלכים א פרק כ) "וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ", (רש"י) "כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו - והלא כל הראשונים דברי חמד' הם אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ספר תורה שנאמר בו הנחמדי' מזהב ומפז רב (תהלים י"ט י"א) אמר אחאב בלבו דבר גדול זה מבקש אין זה שלי לבדי של זקני ישראל היא לפיכך ויקרא לכל זקני הארץ אע"פ שהיו עובדין ע"ג היו מכבדין את התורה".
^ 4 רש"י דברים פרק ל פסוק יב לא בשמים היא - שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה: עלה נעלה - אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו:
^ 5 במדבר פרק טו "ְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה"פרש"י "עיני העדה נעשתה עבירה זו ע"י שוגג, כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד עבודה זרה בכך".
^ 6 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יד עמוד ב תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע - שזה ללמוד וזה ללמד; והיה אם שמוע לויאמר - שזה ללמוד וזה לעשות. אטו שמע, ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה? והא כתיב: ושננתם, וקשרתם, וכתבתם! ותו, והיה אם שמוע, ללמד הוא דאית ביה, ולעשות לית ביה? והא כתיב: וקשרתם, וכתבתם! אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע - שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר - שזה יש בה ללמד ולעשות, ויאמר - אין בה אלא לעשות בלבד.
^ 7 מצוות ציצית היא כדי שנזכור כל מצוותיו לעובדו, והקב"ה מידה כנגד מידה זוכר את עבודתנו לו, תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: +שמות כ"ד+ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב: +יחזקאל א'+ כמראה אבן ספיר דמות כסא. רש"י שמות פרק כ פסוק ב שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד". וכן הציצית מזכירה את העבודה לישוב הארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il