בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

האסלאם חי על חרבו

מניין הוודאות שכניעה ללחצים לסגת מיהודה ושומרון לא תביא שלום? האסלאם התפשט בעולם בכוח החרב, לא בזכות יופיו הקסום. מקומה המרכזי באסלאם של העוצמה הכוחנית הדתית.

undefined

הרב אליעזר מלמד

5 דק' קריאה
על מצב המלחמה עם הערבים
שאלה: כבוד הרב, האם יש לנו ברירה? כל מנהיגי העולם לוחצים עלינו לסגת מיהודה ושומרון, ולדעתם הנסיגה תביא שלום ובטחון. ומניין לכם שכולם טועים והסכם נסיגה לא יביא שלום?
תשובה: הדרך העומדת לפנינו אינה קלה. אנו נמצאים במצב מלחמה עם רובם המכריע של העמים הערבים, כאשר מאמיני האסלאם בכל העולם תומכים בהם. מדובר על עשרות מיליונים של אויבים שמוכנים בכל רגע לצאת למלחמה נגדנו, ועוד מאות מיליונים שמביעים תמיכה במלחמה נגדנו. במצב כזה, קל להתפתות לנביאי שקר שמבטיחים שלום. אבל מי שיתבונן בעיניים פקוחות במציאות, יבין שנסיגה והתפשרות לא תפסיק את מלחמתם של הערבים נגדנו אלא להפך, תגביר אותה.
כדי להבין זאת, צריך להבין את מקור המוטיווציה של אויבינו.

דת האסלאם - דת לוחמת
לא במקרה הצליחו הערבים להשליט את דת האסלאם על עמים רבים, עד שכיום כמיליארד וארבע מאות מיליון בני אדם מאמינים בה. הצופן הגנטי של האסלאם מכוון למלחמה נחושה להשלטת דת מוחמד על כל העולם באמצעות החרב. והכול כשר לשם כך. אם צריך לשקר - ישקרו, אם צריך להרוג - יהרגו, וגם אם צריך להרוג לשם כך מאות אלפים או מיליונים - יהרגו. לא יופייה הקסום של דת האסלאם משך עמים רבים לקבל אותה על עצמם, אלא האיום הברור במוות.

המוטיבציה המיוחדת למלחמה
כל העמים הגיעו להישגים על ידי מלחמות וניצחונות, אולם שלא כמו בתרבויות אחרות - באסלאם לא מקובל העיקרון של פשרה. במיוחד לא פשרה על אדמות. לכן, גם כאשר אין כוח למוסלמים לנצח את האויב, אין להם נכונות לקבל פשרה. אם עושים הפסקת אש ('תהדיה' בלשונם), בעיני האסלאם זו הפוגה שצריכה להיות מנוצלת להכנות לקראת המשך המלחמה. אם אפשר, יחלישו בינתיים את היריב על ידי פיגועים וביזה. אם לא, לפחות ישתדלו להרדים אותו בשקרים, וכשתגיע שעת הכושר יחזרו לתקוף, עד שיכריעו אותו.
עמדה עקרונית זו גורמת למוסלמים שלא להניח את החרב לעולם. לעמוד דרוכים תמיד להמשך המלחמה. וכך הצופן הגנטי הפנימי של האסלאם אינו מתפשר עם חולשה, אלא הופך אותה לתקופת הכנה להמשך המלחמה. כך הצליחו המוסלמים להשליט את דתם על עמים רבים, שגם הם המשיכו על פי אותו צופן גנטי לכבוש שטחים נוספים.

השלטון של הדת
דגשים שונים יש לדתות השונות. בפולחן האלילים, הדגשים היו פרטיים יותר. לכל אליל עניין משלו - האחד עוסק בפוריות, השני ביורדי הים, השלישי בלוחמים, הרביעי בסוחרים וכיוצא בזה. לדתות שהושפעו מהיהדות כבר היתה תפישה רחבה יותר. אבל עדיין, שלא כמו היהדות שחובקת באחדות את מכלול הערכים - כל דת הדגישה מרכיב אחד ועשתה אותו מרכזי ועליון על שאר הערכים, וזה הצד האלילי שבה.
בדת המוסלמית יש לכוח ולחרב מעמד מרכזי. על ידי כך הם חושבים שהם מעצימים את גדולתו וכבודו של אללה. זוהי המוטיווציה הדתית המוסלמית, להדגיש את כוחה הממשי של הדת ולהשליט אותה בכוח החרב. הדרישה המרכזית מכל אדם היא שייכנע לכוחו של אללה ויקבל על עצמו את מרותו. לכן ערך הכבוד כל כך מרכזי בתודעה המוסלמית, ומנגד העלבון הוא בלתי נסבל. הכול נתפש בפריזמה של ערכים אלה. אגב, גם קריאות המואזין ברמקול ביום ובלילה הם ביטוי להשלטת הדת על המרחב, הן כלפי עצמם והן כלפי זולתם.
כיוון שהכוח והשלטון תופש מקום מרכזי, ממילא שליט שלא נודע כחזק ואכזר אינו יכול לשרוד בתרבות המוסלמית.

מקום שהיה כבוש בעבר לאסלאם
על פי התפישה המוסלמית, העולם מחולק לשני חלקים. 'דאר אל אסלאם' הוא החלק שכבר כבוש על ידי האסלאם. 'דאר אל חרב' הוא מקום המלחמה, שמצווה לכבוש אותו עד שיהפוך לשטח מוסלמי. ולאחר ששטח מסוים נכבש על ידי האסלאם, הוא מוכרז כאדמת קודש מוסלמית, שאסור בשום תנאי לוותר עליה. וגם אם ייכבש שטח זה מידם למשך מאות שנים, בעיני ההלכה המוסלמית הוא נחשב עדיין כאדמת הקדש שחובה להחזירה לשליטה מוסלמית. לכן מוסלמים מבצעים יותר פיגועים בספרד ובשטחים גדולים בהודו, מפני שהאסלאם שכבש אותם בעבר תובע אותם חזרה. ואם אי אפשר לכובשם, אז לפחות מבצעים בהם פיגועים, כדי שלא יוכלו לקיים בהם חיים תקינים עד החזרתם לידי שלטון האסלאם.

ארץ ישראל היא מקום המלחמה
מדינת ישראל מהווה מבחינתם בעיה כפולה, שכן היא קמה על שטח שהיה כבוש בידי האסלאם מאז היווסדו (זולת תקופה של כמאה שנה שנשלט על ידי הצלבנים), ולא זו בלבד, אלא שארץ ישראל נמצאת בלב השטחים המוסלמים. לכן זהו המקום הראשון מבחינתם שעליהם לכבוש, בחרב או בערמה. יש ביניהם דתיים יותר ודתיים פחות, אבל היסוד המרכזי החותר לכיבוש ושליטה נותר קיים במידה רבה אצל כולם.
הוויכוח כיום בין המתונים לקיצוניים הוא בשאלה האם יש הכרח לבצע הסכמים עם מדינת ישראל כדי להביא לנפילתה, או שאפשר לפורר אותה מבפנים על ידי מלחמת גרילה ממושכת. אבל על המטרה עצמה, פירוק מדינת ישראל וכיבוש ארץ ישראל כולה, אף אחד אינו מוותר.

המשבר שפקד את האסלאם
במלחמות ידעו המוסלמים להשקיע, אך לא בפיתוח מדעי וחברתי. וכך ברבות הימים נותרו מפגרים מבחינה טכנולוגית, ולא היה בכוחם לעמוד מול תרבות המערב. ארצותיהם נכבשו, שליטת האסלאם התרופפה, ולמשך זמן מה הם נאלצו לסגת משאיפותיהם.
בדורותינו אלה חזרו הערבים והמוסלמים לשלוט בארצותיהם, ובמקביל חוזרת למקומה בתהליך הדרגתי המוטיווציה הדתית להשליט את האסלאם. אם יוכלו לנצל לשם כך את השיטה הדמוקרטית - ינצלו, וכאשר יעלו לשלטון יבטלו את השיטה הדמוקרטית, וביד ברזל יגדעו כל ניסיון לאיים על שלטונם. כך נפלה איראן בידי האייתולות ורצועת עזה בידי החמאס. עתה, רק באלימות אפשר יהיה להורידם מהשלטון (אגב, דברים אלו נכתבו מיד לאחר נאום נתניהו, לפני הבחירות המזויפות באיראן וכשלון ההפגנות שם).

מייסד המדינה התורכית החילונית
דוגמא מאלפת לכך ניתן ללמוד ממייסד המדינה התורכית המודרנית - אטאטורק. הוא הכיר היטב את הצופן הפנימי של האסלאם, ולכן כאשר רצה לייסד את המדינה התורכית על יסודות חילוניים, קבע בחוקה שהאחראי היחיד על הפרדת הדת מהמדינה יהיה הצבא. הוא לא סמך על הממשלה, לא על בית המשפט ולא על תהליך הבחירות הדמוקרטי. הוא ידע כי רק מי שמחזיק בכוח החזק ביותר במדינה יוכל לשמור שלא תיפול בידי האסלאם. אם לא כן, אם פעם אחת יצליחו המוסלמים לעלות לשלטון - אח"כ כבר לא יהיו יותר בחירות, ולא ניתן יהיה להורידם מהשלטון בדרכי שלום.

מדוע המזרחנים אינם מתריעים
יש פקולטות שלמות בעולם שעסוקות בחקר האסלאם והעמים הערבים. ולכאורה יש לשאול, מדוע המומחים למיניהם אינם מתריעים בפני ממשלות המערב על הסכנה הנשקפת מהאסלאם המתעורר.
הבעיה היא ששפת התקינות הפוליטית (פוליטיקלי-קורקט) המקובלת כיום אינה מאפשרת כמעט לדבר ברצינות על האיום המוסלמי. הרי כל האנשים אמורים להיות שווים ללא הבדל דת, גזע ומין, ואיך אפשר לטעון שהתרבות המוסלמית מייצרת כיום את האיום החמור ביותר על שלום העולם? לכן גם מי שמנתח את הדברים כראוי, אינו מסוגל להביע את מחשבותיו כראוי במסגרת שיח הציבורי המקובל. וכך הסכנה הולכת וגוברת בלי שיהיו כמעט מומחים שיזהירו את ישראל ואת העולם מפניה. אגב, דווקא אישים מוסלמים, שחפצים להדגיש את הצדדים החיוביים שקיימים בתרבות האסלאמית ומתייראים מפני עלייתם של הצדדים השליליים, הם שמתריעים כיום מפני הסכנה שבאסלאם. אבל לא מקשיבים להם.

כיצד להתמודד עם האיום
הדרך היחידה לפטור את המוסלמי ממלחמה, היא ליצור מצב שבו הוא יהיה אנוס לגמרי. שלא תהיה בידו יכולת וסיכוי להצליח. אז הוא ימתין שנים ודורות, וכשתבוא שעת הכושר, ישוב להילחם. ואולי בינתיים יחזרו המוסלמים בתשובה ויתקנו את תפישתם, או לחילופין יגיע זמנה של דת זו להיעלם מן העולם כמו שנעלמו דתות אחרות.
אבל כשאנו מקרינים פקפוקים ביחס לזכותנו על הארץ ולנכונות שלנו להילחם עליה, אנו מעודדים אותם להילחם בנו. גם מצבנו הבינלאומי לא משתפר, כפי שלא השתפר בעקבות הסכמי אוסלו הזכורים לשמצה. ככל שנסכים יותר לוותר, כך יותר אישים בעולם יתמכו בדרישה "להחזיר" לערבים את "כל זכויותיהם", כלומר לבטל את קיומנו. כך גם אירע בעקבות 'נאום בר אילן'. ראש הממשלה ותומכיו היו בטוחים שבזכות כניעתו ללחצים והסכמתו להקמת 'מדינה פלשתינית' מפורזת - יוסר הלחץ הבינלאומי בנושא ההתנחלויות. והנה המציאות הפוכה - כל פשרה מצידנו תגרור דרישות נוספות.

ההתנחלויות הן הערובה לשלום ובטחון
לכן מציאותם של המתנחלים וההתנחלויות, שבאים בשם ההבטחה האלוקית לאברהם, יצחק ויעקב, הוא הדבר החשוב ביותר לביטחון ישראל. אויבינו יודעים שאין בידם כוח לנצח את ישראל במלחמה חזיתית, אבל הם בטוחים שיוכלו לפורר את ישראל על ידי טרור ומלחמות גרילה. רק המתנחלים ונחישותם ואמונתם עומדים בדרכם. וכל זמן שהמתנחלים אינם מוכנים להתפשר על כלום, וממשיכים להיאחז בקרקע ולהתרבות ולהתחזק, וניצבים כחומת מגן, אין בידי המוסלמים יכולת לפורר את ישראל.
ואשרי מי שיוצא לעזרת ה' בגיבורים, ונרתם למען הגדלת והרחבת ההתנחלויות לאורך ולרוחב ולעומק, כי זה היסוד לביטחון ישראל ולישועת ישראל. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il