בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות תשעה באב
לחץ להקדשת שיעור זה

מן החורבן אל הגאולה

המנהגים השונים לגבי רחיצה בתשעת הימים והדין בזמננו ומקומנו. ייסורי הגלות מביאים את הגאולה רק כשמצטרפת לכך הפקת לקחים מתוך לימוד תורה. לימוד תורה של 'בעלי בתים' ושל תלמידי חכמים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

5 דק' קריאה
רחיצה בשבוע שחל בו תשעה באב
שאלה: האם מותר להתרחץ ולחפוף ראש בשבוע שחל בו תשעה באב? ומה הדין כאשר מניעת הרחצה גורמת סבל ממש?
תשובה: על פי תקנת חכמים, איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד. אולם נהגו הראשונים להחמיר ברחיצה גם בימים שלפני תשעה באב. בארצות ספרד נהגו רבים להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב. ואילו באשכנז, שהאקלים קר יותר ופחות מזיעים, נהגו שלא לרחוץ כלל בתשעת הימים, אפילו לא במים קרים, ורק לקראת שבת חזון התרחצו מעט במים קרים (שו"ע תקנא, טז; מ"ב שם, כה"ח קפו).
נמצא שלמנהג ספרדים אפשר לכתחילה להתרחץ בשבוע שחל בו תשעה באב, ובלבד שהרחצה תהיה במים פושרים, שאין הרחיצה בהם תענוג וגם אינה גורמת סבל.
ונראה שגם לפי מנהג אשכנז אפשר להתרחץ כיום. ראשית, מפני שאפשר לסמוך בזה על מנהגי ספרדים, שמנהגם נוסד באקלים הדומה לארץ ישראל. ועוד, שכיום הרגלי הניקיון והרחיצה השתנו לחלוטין. בעבר, כשלא היו מים זורמים בבתים, הרחצה נחשבה לאירוע מיוחד של תענוג ופינוק. אבל כיום רוב האנשים רגילים להתרחץ בכל יום, עד שהרחצה הפכה לפעילות שגרתית. ומי שרגיל להתרחץ בכל יום, אם ימנע עצמו מרחצה ירגיש סבל, ויש שאפילו יתקשו להירדם עקב כך.
לפיכך, כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, רשאי להתרחץ כדרכו בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב. ואם הוא רגיל לחפוף ראשו – רשאי לחפוף. ובלבד שהרחצה תהיה במים פושרים, שאין תענוג להישאר בהם זמן מיותר, ומנגד גם לא צריך לסבול ממש מקור המים.
ומי שריח זיעתו נודף מפני שלא התרחץ, אף שהוא עצמו אינו סובל מכך, מוטב שיתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב כדי להסיר ממנו את הריח הרע, שגדול כבוד הבריות. וכיום אנשים רבים רגישים לריחות רעים, ואם לא יתרחץ - יתחלל שם שמים על ידו.

על ידי לימוד תורה ישראל נגאלים
תנא דבי אליהו (אליהו זוטא יד): "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטרוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר (עובדיה א, יז): ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".
היה אפשר לחשוב שאחר שנענשנו ונתייסרנו על חטאינו, נשתעבדנו לגויים ונדדנו בגלויות והיינו ללעג ולמשיסה, כבר גמרנו לשלם את חובנו ובדין הוא שנחזור לארצנו ונזכה לגאולה. לפיכך באו חכמים ללמדנו שהייסורים לבדם אינם יכולים להביא את הגאולה, אלא הגאולה תבוא בזכות הסקת המסקנות מתוך הייסורים. ומסקנות אלו יכולות להתברר רק על ידי לימוד תורה.
ונראה שלשני סוגים של לימוד רמזו חכמים.

הלימוד של אנשי עבודה
הסוג הראשון הוא הלימוד הרגיל של יהודים שעוסקים במלאכתם, ולמרות כל טרדותיהם קובעים עיתים בכל יום ללימוד תורה, ואת הלימוד הרציני, שעל ידו מרוממים את החיים, מקיימים הם בשבת. וכפי שאמר תנא דבי אליהו (אליהו רבה א): "כך אמר להם הקב"ה לישראל, בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א, ח)? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים - יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט, ז)".

לימוד של גדולי התורה
והסוג השני הוא הלימוד העמוק של גדולי התורה. כי הייסורים לבדם אינם מספיקים, אלא צריך להבין מתוכם את עומק תפקידם של ישראל בכל דור. ואם לא עומדים על משמעות הייסורים, באים ייסורים נוספים. כל צרה וצרה נועדה ללמד דבר מסוים, ורק על ידי לימוד תורה מעמיק אפשר לעמוד על סוד העניין, ולהבין מתוך כך את הדרך לגאולת ישראל בבניין האומה בארצה על פי התורה.
ואין די שילמד כל אחד לבדו, כי לימוד כזה אין בו את העומק והמרחב הנדרש, אלא צריך שתהיה חבורה של תלמידי חכמים שמפרים זה את זה בתלמודם. ואין די שילמדו בחדר סגור, אלא צריך שקולם יהיה נשמע, היינו שלימודם יאיר את המציאות בהדרכות נכונות, מאירות ומרוממות. ואז יתקיים בנו הפסוק (עובדיה א, יז) "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

לימוד התורה בשבת מבטא את זכותנו בארץ
וכפי שלמדנו (טור או"ח רצ, בשם מדרש): "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך". וכפי שלמדנו בגמרא (פסחים סח, ב) ובראשונים (אור זרוע, רבנו ירוחם, סמ"ג, רש"ל ועוד), מחצית מן השבת צריכה להיות מוקדשת לתורה, היינו כשש שעות לפחות.
וככל שנתחזק יותר בלימוד התורה בשבת, כך זכותנו בארץ תתבסס יותר. שמתוך השביתה לשם שמים ולשם התורה בשבת, מעשה ידינו שבכל ששת ימי המעשה מתברכים ומתקיימים.

על ידי יישוב הארץ ישראל נגאלים
וזה דבר שהכול יכולים להבין, שאם הגויים מקטרגים כנגד מצווה מיוחדת, סימן הוא שהיא רפויה בידינו ועלינו להתחזק בה במיוחד. כיום עיקר הקטרוג הוא כנגד מצוות יישוב הארץ, שהיא המבטאת לעיני העולם כולו את נצח ישראל ואת צדקת אמונתו.
וכבר לפני מאתיים שנה היה הגאון רבי אליהו מוילנה חוזר ואומר לתלמידיו שיישוב הארץ ובניין ירושלים הוא המפתח לגאולה, וזו העצה להינצל מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג ומכל הייסורים הקודמים לגאולה. וכפי שמובא בספר 'קול התור' פרק ה': "ומי גדול בכל הדורות האחרונים כרבנו הגר"א קדוש ישראל, אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולעסוק בקיבוץ גלויות, והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את קץ המגולה, לקרב קץ הגאולה על ידי יישוב ארץ ישראל. כמעט בכל יום דיבר אלינו רבנו ברתת והתרגשות, כי 'בציון ובירושלים תהיה פליטה', ולא לאחר את המועד. מי ימלל את גודל דאגתו של רבנו בדברו אלינו הדברים כאלה וכאלה ברוח קודשו ובדמעות בעיניו".
ועוד אמר הגאון, שבניין הארץ הוא התיקון לחטא המרגלים ולחורבן בית המקדש. ואמרו חכמים שבעוון המרגלים, שמאסו בארץ חמדה ובכו בכייה של חינם בתשעה באב, נחרב בית המקדש הראשון והשני. שכן עוון המרגלים הוא כפירה בתורה ובתפקידם של ישראל, לגלות את שם ה' בארץ בכל מרחבי העשייה. ועל ידי חיבת הארץ והרחבת בניינה נתקן את החטא, ונקרב את גאולת ישראל ובניין בית המקדש.

על ידי מצוות פרו ורבו ישראל נגאלים
אמרו חכמים (אליהו זוטא יד): "וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומניין לך? תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו".
וגם כנגד זה יש קטרוגים רבים, בעיקר מכיוון התנועה הפמיניסטית. וכפי שלמדנו, ככל שיש קטרוגים גדולים יותר כנגד מצווה מסוימת, סימן הוא שצריך להתחזק בה יותר. וההתחזקות היא בריבוי אהבה ושמחה בין בני הזוג ובהרחבת המשפחה, כמו שהחיזוק כנגד חילול שבת הוא בסעודות מענגות ובריבוי לימוד תורה בשבת.

על ידי יישוב הארץ בערים החרבות נגאלים
ויש לשים לב שהריבוי הנזכר בפסוק הוא כדי ליישב את ארץ ישראל, שנאמר: "וערים נשמות יושיבו", ואלו הם ההרים הקדושים והערים השוממות של יהודה ושומרון, שבהם גרו אבותינו ובשביליהם התהלכו נביאנו, ובהם ומתוכם תתגלה גאולתנו.
וכפי שלמדנו בנבואת יחזקאל (לו, ד-יב): "לכן הרי ישראל שמעו דבר ה' אלוקים, כה אמר ה' אלוקים להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגויים אשר מסביב... ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם. והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל כולו, ונושבו הערים, והחורבות תבנינה. והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו, והושבתי אתכם כקדמותיכם, והטיבותי מראשותיכם, וידעתם כי אני ה'. והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל, וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסיף עוד לשכלם".ושם (לח): "כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה - כן תהיינה הערים החורבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'".
ועל כך נבכה ונתפלל בתשעה באב, שיסיר ה' את כל הפרעות מבית ומחוץ, מחטאים של ישראל ומקטרוג האומות, ונזכה ליישב את ארצנו ואת ירושלים, ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולביאת גואל צדק במהרה בימינו.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il