קריאת ההפטרות של 'שבע דנחמתא', פרקי הנחמה מפיו של ישעיהו הנביא, מעוררת שאלה - איך ניתן במלות נחמה לרומם את הציבור ולהפיח בו תקווה וחוסן נפשי להתמודד עם הווה קשה, לאחר החורבן הנורא שעם ישראל עבר, אך צפייה לעתיד טוב?
תשובה לכך אנו יכולים למצוא בדברי חז"ל (יומא ס"ט) שאנשי כנסת הגדולה נקראים בתואר 'גדולה' משום ש'החזירו עטרה ליושנה'. כלומר - בתקופת החורבן, ירמיהו הנביא ודניאל השמיטו מתפילתם את הביטויים "הגיבור והנורא" כלפי ריבונו של עולם, לא משום שהם לא האמינו חלילה באמירה זו, אלא שהציבור לא יכול היה להבין תארים אלו. בתוך להבות החורבן, הפיזור הנורא והמצב האיום שנגרם כתוצאה מהחרבת הארץ אנשים שאלו היכן הן גבורותיו והיכן הן נוראותיו? אנשי כנסת הגדולה פקחו את עיני הציבור ואמרו - שלמרות האסון הכבד שפקד אותנו, אם כבשה אחת יכולה להמשיך ולחיות בין שבעים זאבים, הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, ובזה החזירו עטרה ליושנה כשהחזירו לתפילה את המילים "הגיבור והנורא".
בתקופתנו, שאנו עדים להקמת מדינת ישראל אחרי השואה האיומה, ואף לאחר שהכרזנו על עצמאותנו עטו עלינו שבע מדינות במגמה להשמיד ולכלות הכול, נסיונות שלא פסקו עד היום, ובמשך השנים עמנו נחלץ להגן על עצמו בכמה וכמה מלחמות כדי לעמוד על נפשנו מול אויבים אכזריים וקשיים שמקבלים תמיכה מהרבה מדינות ומעצמות. מי שרואה ומתבונן על כל האירועים האלה רואה את התגשמות הבטחת הנביא: "בהר ציון תהיה פליטה והיה קודש" (עובדיה א'). יש להתבונן בגילוי ההשגחה האלוקית החופפת על שארית ישראל בארצו, למרות הרשעות הברברית של אויבינו מסביב ותומכיהם מבחוץ. מי שבאמת רואה כל זאת הוא זוכה לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו, ואלו הן הנחמות הגדולות שניבאו עליהם הנביאים. למרות המצב הקשה, אנו מקוים שלא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, יסכל את מזימות האויבים, עד שיצעיד את כולנו לקראת הגאולה השלמה בקרוב בימינו אמן.