חורבן בית המקדש השפיע על המציאות הכללית בעולם, הטבע לא נראה בטהרתו, גם התורה בתקופת הגלות נראית קודרת. התורה אינה מתגלה בשלימותה, בזמן הגלות לימוד התורה עסוק בחיי האדם הפרטי ואין עסוקו בחיי האומה הנמצאת בגלות. עם ישראל אינו נמצא בארצו והוא תלוי בחסדיהם של אומות העולם. נושאים מרכזיים כמו ארץ ישראל ומלכות ישראל אינם עומדים על הפרק, והתורה נראית כזו שאין לה מה לומר כביכול בתחומים אלו. ומעבר לכך - תורת ישראל אמורה להנחות את עם ישראל ולהאיר את העולם כולו, אך בזמן הגלות עם ישראל מתאמץ להחזיק מעמד מול הסערות המתרגשות עליו, וברור שאין הוא יכול להאיר את העולם כולו. העיסוק בנושאים מוסריים, ערכיים אוניברסליים - כמעט אינו קיים.

מציאות זו הובילה רבים לחשוב כי לתורה אין מה לומר בנושאים לאומיים וכלל עולמיים אבל כמובן שזו טעות. בהתקרב הגאולה יתחיל תהליך של טהרה, ובתוך תהליך זה תתגלה גדלותה של התורה ככזו שכל הערכים והנושאים - מצויים בה.
תורה התלויה ביסוד קדושתה העליונה גם היא מצויה רק בארץ ישראל. "מלכה ושריה בגוים - אין תורה" (איכה ב, ט) "וכיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול-תורה גדול מזה" (חגיגה ה, א). כי ארץ-ישראל דומה בזה לתלמוד-תורה" (שבת הארץ , מבוא עמ' טו) חז"ל מלמדים אותנו שהגלות גורמת לביטול תורה. ניתן להסביר כי אין הכוונה לכמות לומדי התורה ואיכותם (למרות שגם בתחום זה ברור שהגלות גרמה למיעוט לומדי התורה בגלל הצרות והרדיפות) אלא שהדברים מכוונים לכך שבתחומים רבים בתורה פסקו תלמידי חכמים מלעסוק עקב הגלות.
"וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, אֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (בראשית רבה, טז) המקום הטבעי של לימוד התורה הוא בארץ ישראל.
"במחשכים הושיבני כמתי עולם"(איכה ג, ו) - זה תלמודה של בבל. (סנהדרין כד, א). המשנה במסכת ברכות (לב, ב) מספרת על חסידים ראשונים שהיו שוהים שעה לפני התפילה ושעה אחרי התפילה, לשאלה ומה יהיה על תורתם? שהרי אם התפללו שעה ושהו שעה לפני התפילה ושעה אחריה, כל תפילה ארכה שלוש שעות, ואם מדובר על שלוש תפילות ביום, הרי אנו מגיעים לתשע שעות, ומתי נותר זמן ללימוד תורה? עונה הגמרא: כי מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת! התלמוד הירושלמי עונה על אותה שאלה: " על ידי שהיו חסידים הייתה ברכה ניתנת בתורתן ! " (ברכות ה, א).
בבבל השאיפה היא לשמר את התורה שלא תשתכח ואילו בארץ ישראל התורה מתברכת. רוחניותה של ארץ ישראל משפיעה לא רק על החלק המחשבתי של התורה אלא גם על החלק ההלכתי, בשעה שבגלות קיימת הפרדה בין החלק הרוחני של התורה לחלק המעשי:

בכלל הציפיה לבנין המקדש המתגלית בימי האבילות על החורבן, נמצאת גם הציפיה להתגלות הכללית של התורה, לחיבור בין העיסוק במחשבה לעיסוק בהלכה. בית המקדש יועד להקרבת קרבנות, "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (רמב"ם בית הבחירה א, א) ובנוסף לכך, מבית המקדש התורה יוצאת לכל העולם: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל" (רמב"ם ממרים א , א) בית הדין הגדול ישב בלשכת הגזית הצמודה לעזרה. מלשכת הגזית ניתן היה לראות את הכהנים עובדים על גבי המזבח.
הציפייה לגאולה כוללת פעולות מעשיות לקידום הרעיון של בנין המקדש ובמקביל שומה עלינו להעמיק ולהרחיב את לימוד התורה, ובדרך זו נזכה בעזר ה' שימי האבילות ייהפכו במהרה לששון ולשמחה, "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט).
מתוך מגד אב תשסט