דרך ארוכה ומייגעת עבר ר' לייב מאירופה לאמריקה. באותם ימים הנסיעה לאמריקה באוניה, נמשכה שבועות ארוכים בטלטולים איומים. אולם זמן למנוחה לא היה לר' לייב, מיד עם הגיעו ידע כי חייב הוא למצוא בהקדם מקום עבודה, על מנת שיוכל לפרנס את תשעת ילדיו. לשמחתו לא היה גבול, עת מצא באחד המפעלים הגדולים מקום עבודה, במקצועו כרואה חשבון. חמשה ימים עבד ר' לייב במפעל, וכשהגיע יום שישי פנה למנהל המפעל ואמר לו כי מחר לא יגיע לעבודה, היות ובשבת אסור ליהודים לעבוד. כששמע המנהל את בקשתו של ר' לייב, לא התלבט לרגע, ואמר לר' לייב כי הוא מפוטר על אתר, שכן לא חסרו באותם ימים פועלים שהיגרו לארה"ב והיו מוכנים להתחיל בעבודה באופן מיידי. ר' לייב קיבל את הדין בשמחה, אך קודם שיצא ביקש מבעל המפעל מכתב פיטורין מסודר, בו מפורטת גם הסיבה בגינה הוא מפוטר מהמפעל - אי הסכמתו לעבוד בשבת.
ר' לייב שהיה אדם מוכשר, מצא תוך ימים ספורים מקום עבודה אחר, אולם גם שם מצא את עצמו מפוטר ביום שישי הראשון, כשגם שם ביקש מכתב פיטורין מפורט הכולל את סיבת פיטוריו. וכך חזר ונשנה העניין שוב ושוב. כל שבוע היה עובר ר' לייב עבודה, כשבכל מקום לא היו מוכנים להעסיקו ללא עבודה בשבת. ר' לייב מצידו, לא נכנע ולא הסכים אפילו לשמוע על איזושהי עבודה בשבת. בכל מקום שפוטר לא ויתר ר' לייב על מכתב פיטורין מסודר. כששאלו אותו ילדיו לשם מה הוא צריך את המכתבים הללו, משך בכתפיו בלא לענות דבר.
חג הסוכות התקרב. לא קל היה למצוא מקום לבנות בו את הסוכה, שכן השלטונות לא אישרו בשום אופן בנייה ללא אישורים, ואפילו לא בנייה ארעית לזמן קצר. ר' לייב עמל תקופה ארוכה למצוא חצר סגורה שאינה מקורה, על מנת שיוכל לבנות בה את סוכתו באין מפריע, וכשמצא חצר מתאימה שילם על שכירת המקום לשבוע סכום מכובד. גם קרשים וחומרי גלם לבנות את הסוכה לא היה קל להשיג, אולם גם בזה ר' לייב לא חסך מאמץ וממון עד שמצא חומרים מתאימים.
כשר' לייב סיים לבנות את סוכתו, החלו הילדים בקישוט הסוכה במרץ. באמצע מלאכת הקישוט, הופיע ר' לייב כשבידו שקית, שלדבריו מכילה קישוט שהכין לסוכה. הילדים התבוננו באביהם בהפתעה, שכן מעולם לא עסק במלאכות יד וכדומה. ר' לייב פתח את השקית והוציא ממנה את כל אותם מכתבי פיטורין, ובחיוך רחב אמר: "הקישוט היפה ביותר אותו אפשר לתלות בסוכה הוא המסירות שלנו לקיום המצוות", ותלה את המכתבים בחיוך רחב בדופן הסוכה.