חכמי התלמוד אמרו שכל ההתחלות קשות. טוב, אי אפשר לומר שמשהו קשה בשביל הקב"ה. עם זאת, אנחנו בוודאי יכולים להסכים שהיקום שהקב"ה ברא מופלא ומורכב ביותר, וקשה לנו, בני אדם פשוטים, לתפוס אותו בשלמותו. לכן גם ההתחלה הזאת קשה, לפחות בשבילנו, כשאנחנו מהרהרים בה ומתמודדים איתה.
המדע הציע תיאוריות רבות ורק דברים מעט ודאיים מעטים בדבר מוצא המין שלנו - האנושות - ומקור כוכב הלכת שלנו, כדור הארץ, ועל אחת כמה וכמה ביחס לגלקסיה וליקום העצום שבו אין אנו אלא גרג זעיר.
מה אנחנו אמורים להבין מכל זה? התורה הסתירה מאתנו, בכוונה תחילה, את סודות הבריאה בסיפור ששת ימי מעשה הבריאה והשבת שהיא מציגה בפנינו. נדמה שהתורה אומרת לנו שה"איך" איננו חשוב ליקום הזה, שהשאלה החשובה היא "מה" אנחנו אמורים לעשות עם חיינו, עם כוכב הלכת שלנו, עם הגלקסיה שלנו, עם היקום שבו אנחנו שוכנים באופן זמני.
הסקרנות האנושית והקידמה המדעית והטכנולוגית יוסיפו לחפש את ה"איך" החמקמק. זה טבע האדם, לנסות לדעת את הבלתי נודע ולהבין את האינסופי. אך תהיה לזה רק השפעה מוגבלת, אם בכלל, על התנהגות האדם. התחום הזה עודנו, במקרה הטוב, בתהליך של עבודה, והוא תובע מאתנו עוד מאמץ כל הזמן.
בני אדם הונחו על הארץ הזאת, לפי התורה, "לעובדה ולשומרה". זאת ההוראה הברורה שקיבל מבורא העולם אדם הראשון בגן עדן. אם בני האדם מסוגלים לשלב באופן הרמוני בין שתי המשימות - לעבד את האדמה ולנצל את אוצרותיה ובמקביל גם לשמור ולהגן על העולם - אזי הכוכב הזה יישאר גן עדן. אך אם בני האדם יאבדו את חוש המידה והאיזון ביחס לשתי המטרות האלה ויסטו לכיוון העבודה והניצול, או לכיוון ההגנה הקנאית עליו, אף אחת משתי המטרות האלה לא תושג, מפני שיש צורך במערכת יחסים הרמונית ומאוזנת בין השתיים.
נראה שהחברה האנושית עברה מבזיזת בית גידולה להגנה מופרזת עליו ובמחיר עצום לנוחות ולהתפתחות הכלכלית של האנושות. הסיסמה היום היא "ירוק": אנרגיה ירוקה, דיור ירוק, כלכלה ירוקה. זאת מטרה ראויה, אך לא ייתכן שתהיה המטרה הראויה היחידה על סדר היום האנושי. אחרי יחס טורפני למשאבי כדור הארץ במאות השנים האחרונות, התפתחה תגובת נגד "ירוקה" אדירה. בסופו של דבר, יצטרכו בני האדם למצוא איזון בין העבודה לשמירה שעליהן האלקים ציווה אותנו בראשית סיפורה של האנושות. שכל ישר, תבונה פוליטית והשקפה מאוזנת על החיים והקשיים שיש בהם, יוכלו לסייע לנו להגשים את ברכת האלקים לאדם וחווה וצאצאיהם, לרשת את הארץ ולחיות בהרמוניה איתה.