אדם לא יכול לקבל עול תורה בשלמות, אם הוא לא פתוח, אם הוא נעול בדעות מוקדמות.
אדם גם לא יכול לקבל תורה בשלמות אם יש לו רצונות חזקים, והוא אינו יכול לבטל רצונו מפני רצונו של מקום.

על-מנת לקבל עול תורה צריך להשתחרר מכל דעה מוקדמת, ולהקשיב לדברי התורה כמו שהם, בלי לפרש אותם בהתאם לנטיות הלב, אלא מתוך רצון להתאים את נטיות הלב להדרכתה של התורה. לפעמים נטיות הלב גורמות להטיית הדעת, כעין השוחד שמעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים ועד שהם אפילו לא מרגישים שראייתם אינה אובייקטיבית.

אחד מגורמי העבודה זרה והכפירה הוא היצר הרע, יצר התאווה, בעיקר בתחום העריות. היצר רוצה להשתחרר מהמגבלות שהתורה מטילה עליו והוא מטה את לב האדם לעזוב את התורה. אמרו חכמים: אמר רב יהודה אמר רב, יודעים היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא, שהיה יצרן תוקפן על עריות, אמרו: נפרוק עול תורה מעלינו ולא יוכיחו אותנו על עריות.
כאשר אדם מתגבר על יצריו ושולט בהם ואינו נגרר אחרי תאוות לבו, הוא מסלק מכשול גדול בדרכו ומפנה את הדרך לבירור האמת לאמיתה ולקבלת עול מלכות שמים ועול תורה.

תנאי הכרחי נוסף לקבל עול תורה, הוא נכונות למאמץ ליגיעה ועמל. כי התורה גדולה, עמוקה ורחבה, ועל-מנת לקנות אותה צריך להשקיע הרבה כוחות. בבחינת יגעת ומצאת תאמין. ועם שלם שמקבל תורה - עליו להיות מאוחד שלא תהא התורה כשתי תורות.
מה שנדרש אפוא לקבלת תורה הוא שחרור מתאוות, נכונות לעמל קניית התורה, פתיחות מלאה שהיא ענווה ואחדות. וזה מה שהיה כאשר הגיעו ישראל להר סיני, כפי שנאמר: "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר, ויסעו מרפידים". הם עזבו את החולשות שהיו ברפידים, את התאוות, והתרחקו מהרפיון שרפו ידיהם, שכן אי-אפשר לקנות תורה אלא מתוך עמל נמרץ. "ויבואו מדבר סיני" - הם נעשו פתוחים וענווים כמדבר שאין בו דבר. "ויחן שם ישראל נגד ההר" נאמר ויחן בלשון יחיד, שכל ישראל היו כאיש אחד ובלב אחד.

שחרור מתאוות, נכונות למאמץ, פתיחות וענווה ואחדות אלה אפוא התנאים להתחדשות קבלת עול תורה באדם היחיד ובאומה כולה. ועיין אור החיים על פסוק זה.