השמועה התפשטה בעיירה כאש בשדה קוצים - מחר יגיע גאון הדור, מרן החפץ חיים, לשהות בעיירתם לימים ספורים. התושבים הנרגשים החלו כמובן בהכנות מאומצות לקראת בואו של הצדיק. אחד ממנהלי המלונות בעיר, החליט כי בכל דרך הוא חייב לדאוג לכך שהחפץ חיים ילון במלונו. המחשבה על הזכות הגדולה שעומדת ליפול בחלקו, כמו הידיעה שגם לעסקים הדבר לא יזיק, הציתה את רוחו. הוא החליט כי כבר השכם בבוקר ימתין לרב בתחנת הרכבת, וכי יחד עימו יביא קבוצה של משרתים מעובדי המלון, שבמידה והוא לא יצליח להגיע לרב, אחד מהם ודאי יצליח להזמין את הרב לפני שבעלי המלונות האחרים ישיגוהו.
למחרת הקדימה הרכבת את בואה, וכך מצא האיש את עצמו מול החפץ חיים לבדו. החפץ חיים נעתר להזמנתו, והתלווה אליו למלונו. כשהסבו לארוחת הבוקר, שוחח החפץ חיים עם בעל המלון, ואז התברר כי היהודי על אף היותו שומר על קלה כחמורה, אינו קובע עיתים לתורה, ואינו פותח ספר כלל וכלל. האיש הצטדק באומרו כי התחרות בין בתי המלון קשה היא, וכי אם לא יקדים לתחנת הרכבת מידי יום אזי יאבד את פרנסתו, בנוסף חייב הוא גם לדאוג באופן אישי לאורחיו עד השעות המאוחרות, על מנת שהשם הטוב של המלון יישמר.
החפץ חיים חייך, והחל לספר: פעם היה כפרי פשוט, שהוזמן על ידי בעל מפעל בעיר הגדולה לפגישה בעיר. מטרת הפגישה הייתה להכשיר את הכפרי כסוכן של המפעל בכפרי האזור, תפקיד שיכל לפרנס בכבוד רב את הכפרי, והיה מציאה של ממש. הכפרי נערך היטב לפגישה, והיה נרגש מאוד לקראתה. אולם לצערו הגדול, הרכבת אחרה, וכל הנסיעה ישב הוא בלחץ גדול ובפחד שמא יאחר לפגישה, ואז ימנו מישהו אחר לתפקיד הנחשק. הוא הביט ללא הרף בשעונו, מחשב את משך הנסיעה והזמן שנותר. לאחר שעברה כמחצית מהנסיעה כשהיה ברור כי עומד הוא לאחר, החליט שהגיע הזמן לעשות מעשה. הוא ניגש לדופן הקדמית של הקרון, והחל בכל כוחו לדחוף את הקרון, על מנת לזרז את קצב הנסיעה. הזיעה שנגרה ממצחו נכנסה לעיניו, נשימתו כבדה, אך הכפרי לא הפסיק לרגע. ניתן רק לדמיין את צחוקם של נוסעי הקרון כשהבחינו במעשיו של האיש. הם הסבירו לו כי כוחו הדל לא יכול לשנות מאומה לרכבת האדירה המונעת במנוע קיטור אדיר.
המשיך החפץ חיים: אנשים חושבים שאם ישקרו את הקונים בחנותם, ישתמשו במאזניים לא מאוזנות, ושאר תחבולות, אזי ירוויחו משהו. וכן חושבים הם שאם ישקיעו את כל יהבם במסחר ירוויחו יותר, ואינם מבינים כי ריבונו של עולם מנהל את העולם, ואין הוא זקוק לדחיפה של האדם, על מנת להביאו למקום הראוי לו, או לסך הממון שמוכן ומזומן לו. לכן, סיים החפץ חיים, מצא זמן להקדיש לתורה, וצא מהטעות שחשבת שככל שתשקיע יותר זמן בעבודתך, בהכרח תרוויח יותר.