בית המדרש

  • מדורים
  • זוגיות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

כסף, תקציב ושלום בית

גם לאחר ההגדרה, שבעל ואשה שותפים בהחלטות, עדיין אחד מהם הוא האחראי על התקציב הכולל, ובדרך כלל הבעל הוא האחראי לכך. כלומר, הוא מכיר את ההוצאות הקבועות, ולפי זה יודע האם נותר עוד סכום להוצאה נוספת, או האם לקחת הלוואה לצורך כלשהוא. אך כל ההחלטות מתקבלות יחדיו.

undefined

תשרי תש"ע
3 דק' קריאה
שאלה:
אני ואשתי חיים בדרך כלל באהבה. אבל יש נושא אחד שתמיד גורם למריבות, והוא, הכסף. שנינו עובדים קשה ומפרנסים. אני בונה את עצמי על פי דברי חכמים: כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. אני לא רואה עצמי מחוייב לדווח על כל הוצאה שאני עושה, אבל בהחלט דורש מאשתי שלא תוציא בלי אישור שלי, זה מכעיס את אשתי וגורם ל"ברוגז". החלטנו לשאול רב מי צודק לפי התורה?


תשובה:
יפה כתבת שהכסף במשפחה הוא סיבה טובה לכעס ומריבות. אבל אם הנך מצפה שאשיב, מי משניכם צודק לפי התורה, אין בכוונתי לעשות כן. שהרי חכמים אומרים שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה, ולא נהגו לפנים משורת הדין. לכן חשוב להרחיב את המבט על הסוגיא ומתוך כך למצוא את הדרך הנכונה.
ככלל, כסף הוא כלי ואינו מטרה. "אוהב כסף לא ישבע כסף", כך לימדנו שלמה המלך בקהלת. כלומר, מי שהופך את הכסף למטרה, לעולם לא יגיע אליה. דוקא מפני ששלמה היה עשיר גדול, יכול הוא ללמדנו מה המבט הנכון על כסף. משפחה הצוברת כסף לצורכי מחיה או רכישת דירה, זה דבר מצוין, מפני שאכן זהו השימוש הנכון לכסף. אולם אם רואים בו אידיאל, הוא עלול להפוך למוקד חיכוך, בשאלה מי השולט על הכסף, (כידוע, הון ושלטון מופיעים תמיד בקונוטציה שלילית). אם כן, בראשונה, הייתי מייעץ לכם לבדוק את יחסכם לכסף, ואם צריך לשנות משהו, עשו זאת באומץ ובגבורה.
ולעניין המשפחתי הספציפי שלכם: בכל משפחה יש חלוקת תפקידים, שהיא בעצם גם קביעת גבולות אחריות. כל אחד יודע מי מכין כריך לילד ההולך לגן או לביה"ס, (לפעמים זה הבעל ולפעמים האשה, אך שניהם יודעים מי האחראי) ומי אחראי לקניות במכולת וכו' וכו'. ישנם גם תחומים שהם משותפים לבעל ולאשתו, למשל, חינוך הילדים, לאיזה גן או בי"ס לשלוח אותם, ברור שזהו תחום בו חייבות להתקבל החלטות משותפות. הוא הדין גם לחלוקה התקציבית. ההוצאות השוטפות ידועות ואין צורך לדון עליהם בכל פעם, אולם, כל הוצאה חריגה מחייבת התייעצות של הבעל עם אשתו. לא יתכן שבעל יאמר לאשתו: "הכסף הוא שלי ואני מחליט מה לעשות בו", "את לא יכולה לעשות שום הוצאה בלי הסכמתי ואני אעשה בכסף מה שאני רוצה". מבחינה הלכתית צרופה, ישנם גם זכויות שאם האשה תדרוש מהבעל לעמוד בהן כלפיה, מהר מאד יתברר לבעל שממש לא משתלם לו לנהוג לפי הדין. ובנוסף כמובן, יחס כזה מעכיר את האווירה בבית. מערכת היחסים בין איש לאשתו מושתתת על נתינה הדדית, האיש נותן לאשתו הרבה לפנים משורת הדין, ואשתו מחזירה לו ביתר שאת באותה מטבע. כאשר בעל "חונק" את אשתו וקובע שלא תוציא כל הוצאה, ולעומת זאת הוא חופשי, הרי בכך מתפרק כל הבסיס של הנתינה ההדדית וברור שיש מתח ומריבות. כאמור, הדרך הנכונה היא לראות את האשה כשותפה מליאה לחלוקה התקציבית, לשני הכיוונים: האחד, שלא לעשות הוצאה גדולה מבלי להתייעץ עימה. והשני, לתת גם לה חופש וזכות להוציא הוצאות החשובות עבורה, לפי שיקול דעתה. כמובן, שגם לאחר ההגדרה, שבעל ואשה שותפים בהחלטות, עדיין אחד מהם הוא האחראי על התקציב הכולל, ובדרך כלל הבעל הוא האחראי לכך. כלומר, הוא מכיר את ההוצאות הקבועות, ולפי זה יודע האם נותר עוד סכום להוצאה נוספת, או האם לקחת הלוואה לצורך כלשהוא. אך כל ההחלטות מתקבלות יחדיו. למעשה, הגדרה כזאת נכונה גם לתחומים נוספים שיש להם השלכה על המשפחה כולה, כמו נסיעות לאירועים, היכן להיות בשבת, וכמובן, תחומים רחבים יותר של מגורים, עבודה, לימודים וכד'. בספר הכוזרי בתחילת מאמר שלישי, מלמדנו ר' יהודה הלוי ש"חסיד הוא המושל". והוא מבאר שכל מושל מחוייב לדאוג לכל אנשי מדינתו ולתת לכל אחד ואחד את הדרוש לו. כך גם במשפחה, עיקר חובתו של הבעל היא לדאוג שכל אחד מבני הבית יקבל את הדרוש לו, ולתת בשמחה ובאהבה. כך נבנה הבית כולו על יסודות איתנים .
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il