בית המדרש

  • תשובה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

ישראל מאמינים בני מאמינים

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י"ח בטבת ה'תשנ"ה
2 דק' קריאה
מדברי חכמים (שמות-רבה א, לה) נראה, שהמצב הרוחני של עם ישראל במצרים היה ירוד מאד: "וְאַת עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז ; ז), בלא מעשים טובים, ערומים מכל זכויות. יותר מזה אמרו חכמים (זהר חדש ריש יתרו), שישראל היו במ"ט שערי טומאה, ומלאכי-השרת אמרו (מדרש תהלים א, כ; טו, ה, זוהר תרומה קע:, ילקוט ראובני בשלח סי' פב, פט): הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה. מדוע אתה מציל את ישראל ומטביע את המִצרים בים, הרי אין הבדל ביניהם: אלו ואלו עובדי עבודה-זרה. ישראל היו בשפל רוחני כל-כך נמוך, שאפילו מלאכי-השרת שהם בעלי ראייה רוחנית גדולה וחדה, לא ראו כל מעלה בישראל, ולכך נאמר (שמות ב ; כה): "וירא אלקים את בני ישראל", שאין בידם מעשים להיגאל בהם, "ויֵדע אלקים". ידע הקב"ה שעליו לגאול אותם למען שמו, בעבור הברית שכרת עם האבות.
לאור זאת תמוה מדוע הקפיד הקב"ה על משה, כאשר אמר (שמות ד ; א, שמות-רבה ג ; יב) "והן לא יאמינו לי" - בני ישראל לא יאמינו שאני נשלחתי לבשר את בשורת הגאולה. והקב"ה מקפיד עליו, הרי הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, - שנאמר (שמות ד ; לא): "ויאמן העם". בני מאמינים, - בני אברהם, שנאמר (בראשית טו ; ו): "והֶאמִן בד'". אמר לו הקב"ה: אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני ישראל. אמר לו הקב"ה (שמות ד ; ב-ג): "מה זה בידך? ...ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש". לפי שעשה מעשה נחש, הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה.
מדוע הקב"ה מקפיד על משה? הרי בני ישראל היו רחוקים רחוקים, הם היו במ"ט שערי טומאה: "ערֹם ועריה" מן המצוות, מתבוללים, מעורטלים מכל מסורת, מכל זהות יהודית, האם זה לא טבעי, שמשה שואל איך אבוא אל ישראל עם בשורות משיחיות? הם יצחקו עלי! הם לא יאמינו שד' שלח אותי לומר לישראל, הגיע זמן גאולתכם! ומה ביקש מהקב"ה? הוא ביקש מד' שיתן בידו אות ומופת, שבעזרתם הוא יוכיח את אמיתות דבריו, שבאמת ד' שלח אותו להוציא את ישראל ממצרים. אם כן, למה הקב"ה הקפיד על משה?
אלא שישראל, גם אם חטאו, ישראל הם. אפילו ירדו למ"ט שערי טומאה, יש בתוכם ניצוץ עליון של אמונה, של קדושה, וכאשר נוגעים בניצוץ, הוא מיד נדלק ונהפך ללהבה גדולה. ואיך אפשר להגיע לניצוץ הפנימי הזה, שהוא מכוסה בהרבה קליפות של מעשים רעים? כשנוגעים בשורש של הכל, כשאומרים דבר ד' על-פי ד', גדולת הדברים נוגעת בניצוץ הפנימי ומעוררת אותו, ואז מתברר שישראל מאמינים בני מאמינים. אומר הקב"ה למשה: אתה היית צריך לדעת, שיש בתוך כל אחד מישראל נשמה טהורה. היא אמנם מכוסה בקליפות, אבל אם נוגעים בה, היא מתנערת ומסירה מעליה את הקליפות. כל המעשים הרעים, הדעות הרעות, כל זה חיצוני, שטחי. בעומק יש נשמה זכה, בעומק בוערת אש של אמונה. כל המעשים הרעים הם כמו לבושים חיצוניים, שאפשר לפשוט אותם וללבוש בגדים אחרים. "הסירו הבגדים הצֹאים מעליו... והלבֵּש אֹתך מחלצות" (זכריה ג ; ד). זה מה שהיה אז, ביציאת מצרים, וזה מה שיהיה בגאולה האחרונה, שיאמר הקב"ה: "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il