יוסף הצדיק זכה לשם זה כיון שעמד בצדקו מתחילה ועד סוף. כמו שמביא רש"י:
"ויוסף היה במצרים - והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו"
(שמות א' ה).
ניסיונה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף מבואר ומפורט בכתוב, מעל ומעבר למקובל, וז"ל:

חז"ל הוסיפו ודרשו:

התלמוד מוסיף על דברים אלה:

יוסף עמד בניסיון ולא חטא בפועל עם אשת פוטיפר, לכן נקרא הוא יוסף הצדיק.
אם כך, אנו חייבים לשאול את עצמנו, מדוע יוסף מצא עצמו בבית הסוהר? על מה היה צריך לשלם? חז"ל מספרים לנו כי יוסף ישב בבית האסורים עשר שנים (קודם שנגזרו עליו שנתיים נוספות. בעניינם של שנתיים אלה עסקנו בחמדת ימים לראש השנה תשס"ד. הרי לא יתכן שיוסף ישב ויסבול כל כך הרבה זמן ללא סיבה!
סבלו של יוסף מתואר פעמיים בספר תהילים:

שאלה זו צריכה שתישאל, על מנת שנבין את הלקח לדורות.
חז"ל ביקרו את יוסף הצדיק מכמה בחינות. המדרש מביא:

יוסף הרי לא ידע שהאחים שיקרו לאביו והוא יושב ומצטער. אם כך, לפי דעה זו אדם צריך להתרחק ממצב של "סלסול בשערו" מה שעלול לשדר מסר פסול, בכל מקרה, הוא ייענש גם אם הוא יעמוד בנסיון.
דעה אחרת בחז"ל סוברת כי יוסף התכוון לחטוא. וז"ל הגמרא:

לדעה זו, אדם צריך להתרחק כל כך מן מאיסורי עריות, כי אם יתכוון לחטוא אע"פ שבסוף יעמוד בניסיון, הוא ייענש קשות.

דווקא בדור שלנו, שעניין זה הפך להיות כל כך פרוץ בציבור,
נחזור ונדגיש כי צריך להתפלל ולהתכוון בכל יום: "ואל תעמידנו בפני ניסיון".