הבית השמח

שאלה:


תשובה:
בראשונה, אני חייב לשבח אתכם על כך שהנכם משוחחים ביניכם ולא כועסים איש על רעהו. לעיתים כאשר יש ביקורת בין בני הזוג, הדברים גולשים לכעסים ולמתחים. חשוב לשמור על זמן קבוע לשיחה נינוחה בין איש לאשתו, כדי לפתור בעיות ולא חס וחלילה ליצור בעיות חדשות הצצות כאשר יש "קצר" בתקשורת הזוגית.
ולגופו של ענין: שמחה היא תוצאה מדרך נכונה. המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התורה פרק י"ח) מסביר שאת מצוות ה' יש לקיים בשמחה: "כי מעשה המצוה הוא להשלים את האדם... ומאחר שהמצוה היא השלמת האדם, לכן ראוי שתהיה המצוה בשמחה. כי השמחה היא מדת השלימות, ואשר יש לו שלימות הוא שמח". אם כן, השמחה היא תוצאה ממצב בריא, טוב ושלם. רצונכם המשותף להגיע לשמחה הוא בעצם רצון להביא את ביתכם ליתר שלימות. השאלה היא: כיצד נשלים את הבית ונגיע לשמחה.
אכן, שמחה הולכת שלובת זרוע עם רוגע ושלוה, ועם אהבה. במסגרת חלוקת התפקידים הנכונה בין איש לאשתו, אחד מתפקידיו החשובים של הבעל הוא, לייצב את הבית, להשרות אוירה של רגיעה, ללא מתח, ולהקרין אהבה על אשתו ועל ילדיו. בעל השב לביתו כאשר הוא עצבני, מתוח, נסער וכד', סוחף עימו את כל בני הבית לאווירה כזו. תפקידו הנכון הוא, לשכוח את הלחץ והמהומה שבחוץ, ולהיות קשוב, נינוח, מחבק ואוהב את כל בני משפחתו. אם הבעל מעביר ביקורת על אשתו או על ילדיו, "מה זה הכיור הזה המלא כלים" או "איזה בלאגן" או "שיתקו כבר, אי אפשר לחיות ברעש כזה", כל מה שהוא אומר זה נכון, אבל התוצאה היא, חוסר שלוה, ומתוך כך חוסר שמחה. גם בערב שבת כאשר שואל אדם את בני ביתו כפי שאומרת המשנה: "עישרתם, ערבתם, הדליקו את הנר", מצווים חכמים לומר זאת בניחותא, כדי שיקבלו ממנו. שינוי מצב בבית יבוא, כאשר כל בני הבית ירגישו את התמיכה, "הפירגון", הקבלה שהאבא, ראש המשפחה, מקבל את כולם, כפי שהם, שמח ואוהב אותם. מתוך כך אפשר גם להעיר הערות ולבקש לשנות ולשפר. כאשר אתה, כמנהיג המשפחה תחשוב ותרגיש הרגשות אלו, האווירה תהיה רגועה, בטוחה, ומתוך כך גם שמחה.