בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מדינת וממשלת ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יעקב בן ר' שלמה זלמן הלוי רוזנטל

גליון ג'

בעין טובה

שתי גישות קיצוניות, מדינה לחוד וממשלה לחוד, מציאות מורכבת סגנון חרדי, לא להסתכל באופן פשטני, נקודות טובות, במה טעינו?, סיום.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כסלו תש"ע
12 דק' קריאה
שתי גישות קיצוניות
אחד הנושאים הטעונים ביותר הוא היחס הנכון אל המדינה והממשלה. ההשקפה החרדית סבורה שהואיל ותקומת המדינה נעשתה על ידי עוזבי תורה, וכן הנהגתה מאז ועד עתה, לכן אין במדינה שום צד של קדושה. כלומר, מדינת ישראל היא מסגרת לאומית חילונית, שאין לה שום שייכות למהלך של גאולה אלוקית. לעומת זאת, קיימת השקפת עולם אחרת, הקרויה 'ממלכתית', שהיא גם כן קיצונית אבל לצד השני, האומרת שכל מהלך התחייה של עם ישראל הוא מהלך אלוקי, אף על פי שמנהיגיו היו רחוקים מתורה ומצוות. תקומת מדינת ישראל בודאי היא אתחלתא דגאולה, קיבוץ הגלויות אינו התעוררות לאומית חילונית, אלא רבש"ע הוא מקבץ נידחי עמו ישראל. בתקומת מדינת ישראל יש קיום מצוות עשה. לשיטת הרמב"ן, המצווה בכיבוש ארץ ישראל וישובה – 'ולא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה' 2 – מתקיימת על ידי הקמת המדינה, ואף על פי שהשלטון היהודי עדיין אינו שומר מצוות.
כאן מגיעה הדעה הקיצונית הזו לידי מסקנה: כיוון שהמדינה היא קודש גם הממשלה היא קודש, וצריך להתייחס אליה בכבוד. לכן אין היתר לפגוע במעמדה, אף על פי שיש במעשיה דברים מקולקלים המנוגדים לתורה. ומכאן ההימנעות לצאת במפורש נגד החלטת הממשלה לעקור את ישובי גוש קטיף, ולהורות לסרב לפקודת הגירוש, ויש אף שהורו לשמוע ולקיים את פקודת הגירוש.

מדינה לחוד וממשלה לחוד
ואולם, הדרך שהורנו מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היא, כי אכן מדינת ישראל היא שלב חשוב בתהליך הגאולה. זוהי מדינת העם היהודי, העם היהודי הוא קדוש, וגם מדינתו יש בה קדושה. אך מדינה לחוד וממשלה לחוד. ממשלה קמה ונופלת. הממשלה היא לא המדינה. היחס לממשלה הוא לפי מעשיה. אם המעשים נכונים יש לברכהּ ולכבדהּ עליהם, ואם המעשים של הממשלה מעוותים יש להתנגד אליהם ולפעול לבטלם ולצאת נגדה.
בדמוקרטיה השלטון הוא בידי העם, הממשלה שליחה של העם, ויש לומר לה 'לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי' 3 . בהתנגדות לממשלה כאשר מעשיה פסולים, אנו מייצגים את העם כולו. העם הוא עם ישראל לדורותיו – רצון העם כולו לדורותיו הוא התורה. דברים אלו אומר הרב צבי יהודה בכמה מקומות בספר ארץ הצבי. וזה לשונו באחד המקומות : "ולא העם הזה הנמצא כעת בארץ חיינו זאת, הוא אשר יצמצם ויגביל את אחיזתנו בארץ חיוניותנו ותחייתנו, אלא דבר ד' ריבון עולמנו קורא דורותנו , הוא אשר ירחיב וירומם יצליח ויגדיל כבודנו ופעלינו, ויכונן כל השראת שכינתו במלוא שלימות עמנו וארצנו כולה במשגב אמיתת תחייתנו" 4 . החרדים פוסלים את המדינה בגלל הממשלה, הממלכתיים מכשירים את הממשלה בגלל המדינה. ורבנו הרב צבי יהודה אומר ממשלה לחוד ומדינה לחוד 5 . אנשים קיצוניים לא יכולים להבין שהמציאות מורכבת. הם מוכרחים להחליט: או הכול פסול או הכול טהור וקדוש.

מציאות מורכבת
מדינת ישראל היא מציאות של שלטון עם ישראל בארץ ישראל. השערים פתוחים, כל היהודים יכולים לעלות, לא אש"ף שולט ולא האנגלים שולטים. שולטים כאן יהודים שבסך הכל רוצים את טובת עם ישראל. אם אנחנו פוסלים אותם, נפסול כבר את כולם, וגם אם יהודים דתיים יעמדו בראש, נחשוד אותם שהם עושים חשבונות כאלה ואחרים, ונמצא שאין לדבר סוף. מי שנוטה לחשוד ולפסול, יכול לפסול את כולם, אין אף אחד כשר לגמרי וממילא אין מי שיכול לעמוד בראש הממשלה, כי כולם בעלי נגיעות וכולם עם חשבונות. מי שנוטה לפסול שיפסול את כולם.
אבל אני לא מסתכל ככה, אני לא אדם חשדן, אני רואה את המעלות של האנשים ויודע שאנשים ביסודם רוצים דברים טובים. וגם היום הממשלה ואנשי הצבא מוסרים את נפשם. הם עשו דבר רע מאוד בגירוש מגוש קטיף. אבל לא רק את הרע הזה הם עושים. קציני הצבא מוסרים את נפשם כדי שעם ישראל לא יהיה בסכנה. הם מגיעים הביתה פעם בשבוע לערב אחד, הם לא רואים את הילדים שלהם ולא משכיבים אותם לישון. לא מזמן נפגשתי עם מפקד אחד קרוב משפחה שלי, והוא תיאר לי את סדר יום העבודה העמוס שלו. יש מי שפוסל, ויש מי שאומר שהכל קודש, שהרי קציני הצבא מוסרים את נפשם, ולכן גם אם הם השתתפו בעקירה זה טפל. אולם, זו לא הסתכלות נכונה, בהסתכלות נכונה רואים שהם עושים דברים טובים ודברים רעים. הם לא עושים רק דברים רעים. מי שחושד באנשים הוא לא אדם כשר. מי שחושב שכולם עושים חשבונות, הוא בעצמו לא בסדר, כי אין מראין לאדם אלא מהרהורי ליבו 6 , וכל הפוסל במומו פוסל 7 . מי שיש לו הסתכלות חיובית על המציאות 8 הוא רואה את הדברים אחרת, והמציאות היא מורכבת עד למאוד. אנחנו כועסים על הצבא ומותר לנו לבטא את הכעס שלנו. אנחנו יודעים שנעשה כאן דבר שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה, וחייבים להגיב עליו בחריפות, גם כדי להביע את גודל חומרתו, וגם כדי למנוע את המשכתו. אבל יחד עם זאת, לעולם אסור לשכוח שהצבא לא רק עוסק בעקירה, אלא הוא עוסק בהצלת עם ישראל. יתכן וישנם מפקדים שאינם רק אידיאליסטים, אבל יש הרבה מפקדים שבאמת ובתמים פועלים ממניעים ערכיים, ומי שרוצה לפסול את האנשים האלה, אני חושד בו שהוא בעצמו לא אדם כשר.

סגנון חרדי
יש לנו רק הבדלי דגשים עם המכונים 'ממלכתיים', אבל מכיוון שלחילוקים האלו ישנם השלכות מעשיות, לכן הדברים התחדדו יותר. ראיתי מי שכתב שאסור לצאת נגד המדינה, ואם נפגע בחוקי המדינה נפגע בכבוד שמים. אני לא מסכים לזה, הרב צבי יהודה לא הסכים לדבר הזה. אם חוק הוא נגד התורה, פגיעה בו היא פגיעה בכבוד שמים? דיבורים כאלה לא באים בחשבון, והם אינם מבית המדרש שלנו. מצד שני, אין בכוחם של אותם חוקים שאינם כהוגן להטיל דופי בכל המדינה, שהרי יש בה גם צדדים טובים. ה'ממלכתיים' הולכים לצד אחד בדיוק כמו שהחרדים הולכים לצד השני. הם אומרים דברים בסגנון שממנו עולה כביכול שמי שמדבר נגד הממשלה יש לו פגם באמונה, ולפי זה אפשר להמשיך ולומר שיש ספק אם אפשר לצרפו למניין, כשם שאומרים החרדים שמי שסבור שהממשלה קודש והמדינה קודש, יש לו פגם באמונה. שתי הגישות הללו הם חד צדדייות.
אולם, אין כל ספק שהחרדים לא יכולים להתעלם מהעובדה שהמדינה גרמה לכמה דברים טובים בעם ישראל. אלא שכפי שאמרתי, בגלל העובדה שיש במדינה חסרונות גדולים מאוד שאי אפשר להתעלם מהם, כמו המצב בבתי המשפט, וכמה מחוקי המדינה שאינם ראויים, לכן הם פוסלים את הכל. מבחינתם הדבר דומה למי שאומר שהוא מקיים את כל התורה חוץ ממצווה אחת שהוא חולק עליה, שהוא מומר לדבר אחד מן התורה, ודינו כמומר לכל התורה כולה 9 . כך סוברים החרדים, שהפגמים הקיימים במדינה מכתימים את הכול.
אבל המציאות היא לא כך. המציאות היא באמת מורכבת, וכשמסתכלים בעין גדולה, רואים שעם ישראל הולך כל הזמן ומתקרב לארץ ישראל, ומתחזק מבחינה רוחנית. המבט שלימד אותנו הרב צבי יהודה הוא, שריבונו של עולם מנהל את העניינים ולא אנחנו מנהלים את העניינים, ולכן צריכים אנו להסתכל במבט שלו. צריך לראות את ריבונו של עולם בכל דבר ודבר שקורה, ולכן אנחנו מסתכלים על המדינה כמדינה שהיא באמת חלק מתהליך הגאולה ויש בה הרבה מעלות.

לא להסתכל באופן פשטני
גם הממשלה 10 , עם כל הביקורות והרצון שהיא תתחלף, ועם כל הכעס על מה שעשתה, עם כל זה, היא עסוקה מאוד בשמירה על עם ישראל. זהו עול כבד מאוד, ואני לא מקנא במי שצריכים להחליט החלטות כבדות משקל שעומדות על הפרק, החלטות שיש להם השלכות גורליות וקשה מאוד להכריע בהם. שאלות כמו האם לתקוף את אירן? כיצד להגיב לאירועים שונים בגבולות? האם בתקיפות? או שמא דוקא התקיפות תגרום להגברת הטרור? להגיב ככה או להגיב אחרת? הדברים הם באמת מורכבים. מי שאין לו אחריות יכול לומר 'תנו להם בשיניים', אבל השאלה היא מה יהיו התוצאות, וצריך להסתכל הרבה מהלכים קדימה, לא שנים ולא שלשה. ממשלה רוצה להמשיך לשלוט, אפילו מסיבות אגואיסטיות, ולכן היא רוצה לעשות דברים נכונים, אחרת יפילו אותה. כמה פעמים מסיבות שונות באו אלופים לדבר איתי והסבירו לי את השיקולים שהם מתלבטים בהם, שיקולים שאי אפשר להתעלם מהם.
עובדה היא שאנשים דברו באופן מסוים, וכאשר הם נהיו ראשי ממשלה הם חזרו בהם - זוהי עובדה. בגין בתחילה היה תקיף מאוד, וכשהוא נהייה ראש ממשלה, הוא לא היה יכול לעשות את מה שרצה. אחריו בא שמיר, שהוא היה ראש הממשלה הכי טוב שהיה לנו, ולו בגלל שהוא לא עשה מהלכים מזיקים, אבל גם הוא לא היה יכול לעשות את מה שרצה. יש מי שאומר שכל פיגועי ההתאבדות התחילו כתוצאה מאיזה פעולה שעשינו, וכמובן יש מי שאומר להפך. אני לא בא להגן על הממשלה, גם אני רוצה שהם יהיו יותר תקיפים, ואני בהחלט אשמח שידכאו את הטרור. אבל גם אנשים שחשבו כך, אנשים שאוחזים בהשקפת עולם שהערבים הם כאלה שאו תכה אותם או שהם יכו אותך, הבינו שזה לא כל כך פשוט. אני רק רוצה להצביע על העובדה שהמציאות היא מורכבת ואין להסתכל עליה בשטחיות, שכן אם נסתכל כך אז ישנם רק שני מבטים או הכל טוב או הכל רע, ושני המבטים פשוט לא נכונים.

נקודות טובות
זה נכון שאפשר לזהות גם מהלך ומגמה של התרחקות ממסורת ישראל, אבל כשאתה הולך ומדבר עם אנשים רחוקים, פתאום אתה רואה שהם לא רק נגדך, אלא יש להם הרבה רצונות טובים, ושהדברים לא פשוטים אלא מורכבים. כל עוד שאתה לא נפגש איתם אתה אומר שהם הולכים נגדך ונגד היהדות ונגד ונגד ונגד, אבל כאשר אתה משוחח איתם אתה רואה שזה לא בדיוק כך, שהם לא רוצים להרוס הכול, והם לא רוצים לבטל את מציאות המדינה. הרי מי שרוצה בהרס המדינה ואינו מעוניין במסגרת של עם ישראל בארצו, יכול פשוט לקום וללכת. ישנם הרבה עשירים גדולים, חילונים לחלוטין, שמאלנים עד הקצה האחרון, שמעדיפים להישאר כאן. אפשר לשאול: 'מה אתם עושים כאן? קחו את הכסף, שבו בשוויץ, לא תצטרכו לעשות מילואים, תוכלו לעשות את כל החיים הטובים שבעולם. מה אתם תקועים כאן?' והתשובה היא שהם רוצים להיות קשורים לעם ישראל, הם לא רוצים באמת להתנתק מהשורשים שלהם. ישנם רופאים שאם הם היו עובדים באמריקה הם היו יכולים לקבל משכורת גבוהה פי עשרים ממה שהם מקבלים כאן, לא פי עשר, פי עשרים! הם היו יכולים לחיות חיים אחרים לחלוטין, ובכל זאת הם מתעקשים לגור כאן. למה? הרי רבים מהם יהיו שמחים לבטל את כל החוקים הדתיים, אבל בכל זאת הם רוצים להיות כאן, וכשאתה מדבר איתם, פתאום אתה רואה שהתנגדותם אינה כל כך מוחלטת, הם רוצים את העם היהודי אבל יש להם התנגדות לדברים כאלה ואחרים.
הדברים מורכבים – זוהי המציאות, וכל אדם מישראל צריך לחפש את הנקודות הטובות שיש באנשים, ויש הרבה נקודות חיוביות, אבל זוהי עבודה קשה, כי גם צריך ללחום בנקודות הרעות 11 . באמת לאהוב אדם מצד אחד ולשנוא אותו מצד שני זה כמעט בלתי אפשרי. צריך אישיות מיוחדת במינה כדי להצליח במשימה זו. מה שמייעץ בעל התניא 12 לאהוב את הצד הטוב שבאדם ולשנוא את הצד הרע שבו, זה מאוד קשה, או שאתה אוהב או שאתה שונא. אבל גם אם קשה להרגיש כך, לפחות בהשקפת העולם, לפחות בהכרה הבסיסית, צריך לדעת שהמציאות היא מורכבת. בסוף אתה תראה שאותם האנשים שאתה כל כך התנגדת להם הם מתהפכים לטובה, או שהילדים שלהם מתהפכים, וזוהי עדות על הגרעין החיובי שהיה מונח בהם תמיד.
במשך הרבה שנים, באופן כללי הציבור הדתי לא היה מעורב כל כך בשמירה על המדינה, אלא אחרים שמרו עלינו וחיזקו את המדינה ואת הכלכלה. אנשים שהם רחוקים מתורה ומצוות הם יצרו את כל הבסיס החומרי והכלכלי האיתן של המדינה. ואותם עשירים, למרות שהם מאוד רחוקים, הם החמור של המשיח. הם הבסיס שעליו נבנית הרוח. תגידו שהם התכוונו כוונות רעות, אבל המציאות היא שהם יצרו ויוצרים עדיין מציאות כלכלית חזקה, שעליה תוכל להיבנות כל הקדושה. ואנחנו כעת בונים את הקומה של הקדושה. הנה, חמישים אחוז מכלל תלמידי כיתות א' של האוכלוסייה היהודית בארץ לומדים בחינוך הדתי. שלושים אחוז בחינוך החרדי, ועשרים אחוז בחינוך הדתי. זהו ללא ספק תהליך של התקדמות.

במה טעינו?
מכל מכה שאנחנו מקבלים עלינו להפיק לקחים. יש לנו מה לתקן. אנחנו לא מושלמים. אבל אני לא יודע להצביע על דבר מסוים שלא עשינו כהוגן ושבגללו קרה האסון בגוש קטיף, ואני גם לא רוצה לחפש ולהמציא מהראש. אם מישהו יודע דבר שאנחנו לא ערניים לו, וחושב שיש איזה תחום מסוים שאנחנו לא מתנהגים בו כשורה כציבור או כיחידים, אין ספק שעלינו להשתפר בתחום הזה. אני לא יודע להצביע למה זה קרה. וכלפי מי שחושב שזה קרה בגלל שלא הלכנו לעם, אני רוצה לומר, שכל אחד מאיתנו צריך להדריך את עצמו שכשיש לו ביקורת, שלא יפנה אותה כלפי אחרים אלא כלפי עצמו. לא 'למה אתה לא הלכת?' אלא 'למה אני לא הלכתי?' אני תמה על הגישה שמאשימה ציבור שלם. איזו מין גישה זו? כל אחד צריך לעשות את החשבון בעצמו במה הוא צריך להיות טוב יותר. אנחנו מעטים, וללכת אל כל העם איננו יכולים. אנו הולכים הרבה פעמים ואנחנו רואים שאנחנו עדיין מעטים, כשנהייה יותר גדולים נשפיע יותר.
אנחנו עושים מה שאפשר, ואני חושב שבסך הכול, אנחנו לא יודעים באמת למה קיבלנו מכה כה חזקה. זה עורר אותנו קודם כל למחשבות של עמקות באמונה, לדעת שבקרובי אקדש 13 . אנחנו מקבלים מכה ולא מבינים אותה, זה מעמיק את האמונה שלנו בראש ובראשונה, כי אנחנו רואים שאנחנו לא מבינים את הקב"ה, ובכל זאת אנחנו מאמינים. זוהי עמקות של אמונה. קיבלנו מכה מאוד מאוד כואבת שאנחנו חושבים שלא מגיעה לנו, לא לאנשים שהיו בגוש קטיף ולא לציבור שלנו בכלל. יש לנו קושיא, ועם הקושיא הזו האמונה נשארת בעינה, זוהי עמקות והתחזקות באמונה. כלומר, האמונה שלנו הייתה קודם לכן יותר שטחית, כאילו היא תלויה בכך שהכל טוב. וכעת נתנסינו, והנה אנו עומדים מחושלים למרות שהקב"ה עשה דבר שהוא מאוד מאוד מכאיב ומצער אותנו, ובכל זאת אנחנו כן מאמינים בו, כי הוא גבוה מאיתנו ואנחנו לא מבינים את דרכיו.
מה שנוכל לתקן אנו צריכים לתקן. מי שיכול להשפיע ולא השפיע הוא לא בסדר, אבל אני לא יודע להצביע על אותו מישהו. האם היינו צריכים לצאת מהישיבה יותר ממה שיצאנו? יושבים לפעמים רבנים ומדברים על כך שאנחנו לא בסדר ושצריכים לעשות כך וכך, ואני שואל את הרב הזה אם הוא פנוי לעשות יותר דברים ממה שהוא עושה כבר, והוא אומר לי שהוא לא התכוון לעצמו, אז אני שואל אותו למי התכוונת? על פלוני? על אלמוני? הוא יכול לעשות יותר? יושבים ומדברים, 'אנחנו לא בסדר', אנחנו לא בסדר...' ואני שואל מי יכול לעשות יותר? אני אישית מרגיש שאני לא מספיק למלא את כל התפקידים שלי. הסגנון הזה ש'אנחנו לא בסדר', אותו אף פעם לא תשמעו מפי לעולם! אני על עצמי יודע שיש לי חשבונות עם עצמי, כל יום אני אומר וידוי, אבל אני לא חושב שצריך להגיד על אחרים סתם מילים בעלמא. כשיש לך משהו לעשות – תעשה, תתקן, אל תגיד על אחרים דברים לא טובים, למה להאשים את הציבור שלנו? למה להגיד 'אנחנו לא בסדר'? מה הערך של האמירה הזאת? ומי שאומר את זה, האם הוא מתקן את מה שהוא אומר שצריך לתקן? אנחנו ברוך ה' הולכים בדרך טובה. צריך להרבות כוחות, כשאני מסתכל אחד אחד על הרבנים המחנכים, אני לא רואה אחד שאפשר לבקש ממנו שיעשה יותר ממה שהוא כבר עושה.

עמונה
אנחנו לא כופים אף אחד לבוא ולהתישב כאן בניגוד לרצונו. ולנו הזכות לשאוף את שאיפותינו, ואנחנו רוצים להתיישב. זהו דור של גאולה. 'בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא' 14 . יש חוצפה, נשתמש בה גם אנחנו לטובה. למה רק לצד אחד יש זכות להיות חצוף? המאבק בעמונה היה מבצע חינוכי. ומי שאומר הפוך יש לי שאלה עליו אם הוא מבין בחינוך. עובדה היא שעמונה עצרה את המהלך של הממשלה. באים אנשים ומתנצלים על מה שקרה בעמונה. למה מתנצלים? למה לבוא ולהגיד שבעמונה טעינו??
בעמונה הראנו שאנחנו אוהבים את ארץ ישראל, וזוהי דוגמא חינוכית מעין כמותה. כשאדם מתמסר למשהו, מצד אחד אנשים יכולים לכעוס עליו, ומצד שני הם שואלים את עצמם מדוע האנשים האלה מקריבים? מה הם הערכים והסיבות העומדים מאחורי מעשיהם? כל מסירות נפש היא כפייה כביכול, אבל בעצם כל מסירות נפש היא דוגמא של חינוך. אם אנחנו מאופקים, אבל עקשנים וחוטפים מכות - זוהי הצלחה, וזה בדיוק מה שקרה בעמונה, שנתנו לנו מכות יותר ממה שאנחנו זרקנו אבנים. אם זה היה הפוך אנחנו היינו אשמים, והיות והמשטרה הפעילה כוח פי עשר יותר חזק, לכן היא נכשלה ואיתה הממשלה.
באופן כללי אני מאוד שמח על מה שהיה בעמונה למרות שקיבלו מכות וזה מצער מאוד, אבל אני חושב שהנחישות של האנשים שהיו מוכנים ללכת לשם, והנכונות להמשיך עוד פעם אם יהיה צורך, זה מבטא אהבת ארץ ישראל, זה מבטא שארץ ישראל יקרה לנו. הביטוי הזה הוא היה הכרחי משום שהוא לא היה קיים בגוש קטיף, אמנם אני לא יודע אם זה היה עוזר לגוש קטיף עצמו, אבל ודאי שזה היה עוזר ליהודה ושומרון. כשהממשלה והציבור נוכחים לדעת עד כמה ארץ ישראל יקרה לנו, ועד כמה אנחנו מוכנים לסבול ולהיענש בעדה, אז הממשלה נעצרת בדרכה, היא מבינה שהיא הולכת רחוק מדי, היא פוגעת ביסודות עמוקים של אמונה. יש גבול עד כמה אפשר לפגוע באנשים לטובת כל מיני חשבונות. לכל דבר יש גבול. הבג"ץ אוסר להרוס בתים של ערבים אפילו כשיש בזה סכנת נפשות, אם לא ברור לו במאה אחוז שזה סכנת נפשות. הוא לוקח בחשבון כל מיני פרטים שונים, כדי שלא לגרום סבל לאיזה אדם. לכן ברור שכשהממשלה רואה כמה סבל וכאב נגרם לציבור שלם היא יכולה לשנות את התוכניות שלה. אבל כל עוד שאינה רואה את המסירות וההקרבה היא אומרת לעצמה: 'למה לא? נעביר אותם למקום אחר, נעשה איתם חסד ונעביר אותם למקומות לא מסוכנים'. לכן הביטוי הזה הכרחי וההתנגדות התקיפה להרס בעמונה הייתה חשובה. כך הם הבינו שהם פוגעים ממש בציפור נפשנו.
אני מציע שלא להיכנס לויכוחים אם פוגעים באחדות על ידי מאבק על ערכים. הויכוחים הללו הם ויכוחי סרק. צריך לעבוד על קירוב רחוקים, צריך לאהוב כל אחד מישראל, וגם צריך לעשות מה שצריך ולא לוותר על ערכים בשביל אחדות. ערכים ואחדות הולכים ביחד. אי אפשר לעשות חשבון מה יותר חשוב הלב או המוח. אי אפשר בלי שניהם משום שהם איברים שהנשמה תלויה בהם. אי אפשר בלי ארץ ישראל ואי אפשר בלי עם ישראל. ברור שלמען האחדות בעם אי אפשר לוותר על חלק מהתורה ולהשאיר רק את המצוות המוסכמות על כולם. אם רוצים אחדות אפשר לעשות הרבה דברים. למה רק לתת את ארץ ישראל? למה לא לוותר על עוד מצוות בשביל האחדות? מצוות ישוב ארץ ישראל אינה מצווה פרטית בלבד. היא מצווה כללית השקולה כנגד כל המצוות. אנו מצווים שכל ארץ ישראל תהייה ביד עם ישראל.

סיום
המציאות באמת מורכבת. מצד אחד מתקדמים כל הזמן ומצד שני משברים וקשיים, והם בעצם חלק מהגורמים להתקדמות. אני אומר שכשקורה משבר כמו המשבר של עקירת גוש קטיף, אנחנו עדיין לא יכולים לראות לאן התקדמנו ממנו. אנחנו נמצאים באמצע הבעיה, אבל בלי כל ספק הקושי הזה יוציא מאיתנו כוחות, ובסופו של דבר נראה שהציבור שלנו התקדם והתעצם. זה מה שקורה בכל פעם שיש משבר, שבשעת המשבר הצרה היא בעיצומה וחושבים שהכל הולך אחורנית, אבל אחרי זה מצטברים כוחות חדשים. מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה מאוד, אך בעקבותיה עלו הישובים ביהודה ושומרון. אחריה קם גוש אמונים והתחיל לפעול במלא המרץ. כשמסתכלים לטווח ארוך רואים תוצאות. עכשיו אנחנו רק תקופה קצרה אחרי השבר, וברור שלא נוכל לראות כיצד התקדמנו. עכשיו אנחנו כואבים, עכשיו בפנים הדברים מצטברים. ועוד ניווכח בעזרת ד' שהכול יתהפך לטובה.



^ 1.דברים אלו נאמרו בישיבת בית אל, במסגרת של 'שאלות ותשובות' במוצאי פורים ה'תשס"ו, כחצי שנה לאחר עקירת גוש קטיף וכחודשיים לאחר המאבק בעמונה. הסיכום והכותרות נערכו על ידי תלמידים והיו לעיני הרב.
^ 2.השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם, מצווה רביעית.
^ 3.קידושין מב:
^ 4.ארץ הצבי עמוד מב.
^ 5.ארץ הצבי עמוד עד
^ 6.ברכות נה:
^ 7.קידושין ע:
^ 8.אבות ה, יט: "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו"
^ 9.דעת ר"מ בעירובין סט.
^ 10. המדובר בממשלת קדימה ברשות שרון/ אולמרט.
^ 11.מאמרי הראי"ה עמוד 91, 'על במותינו חללים'.
^ 12.תניא, ליקוטי אמרים פרק ל"ב
^ 13.ויקרא י, ג
^ 14.סוטה ט, טו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il