שאלה:


תשובה:
בראש ובראשונה ברצוני להתייחס לסוגית האלימות במשפחה. כל שימוש בכוחניות במשפחה או בחברה, זו באמת עדות לחולשה. אדם החש שאינו יכול להנהיג את משפחתו בכוח השפעה חיובית, מנצל את כוחו להטיל אימה בביתו וע"י כך לשלוט. כולם ניזוקים מכך: ההורים, במקום להגביר את אוירת האהבה בבית, מוסיפים מתח לעצמם ולבני הבית. הילדים, בנוסף לסבל ולאי הנעימות לחיות במצב זה, הם אינם מצליחים להוציא אל הפועל את כוחותיהם החיוביים, מפני שהכוחות הללו נכבשים תחת יד האלימות. צריך כוח רצון חזק מאד אצל הילדים כדי להשתחרר מהכבישה ולצאת למרחב.
ומכאן להרגשתך: כיום את נמצאת במקום אחר. ודאי התרחקת ממשפחת ההורים, ואת בונה את ביתך עם בעלך וילדייך. כעס הוא צורה של יחס, קשר. את מרגישה את עצמך מחוייבת להורים, ומתוך כך מתפתח כעס עליהם. השלימי את הצעד אשר עשית ביום חתונתכם, והשקיפי על בית הורייך מרחוק. כאילו אז היית על פני כוכב אחר, במציאות אחרת וכעת עברת למציאות חדשה, טובה ובריאה.
בשולחן ערוך (יו"ד סימן ר"מ סעיף י"ז) נפסק, שאשה נשואה פטורה מכיבוד הוריה הואיל והיא משועבדת לבעלה. הלכה זו מבהירה, שהקשר עם הבעל למעשה מהווה חציצה בין האשה לבין הוריה, והוא נותן מקום לראיית ההורים ומקומם בפרספקטיבה אחרת, כאילו מרחוק, מנקודת מבט של שחרור מכל קשר של שעבוד אליהם. עבורך הלכה זו היא סימון דרך כיצד להרגיש כלפיהם, וממילא, כשאין קשר אין גם כעס.
בנוסף, יחס זה אמור לתת לך את השקט והחופש לבנות את ביתכם כרצונך, כהרגשתך הטובה, בלי איום של הקשר החולני שהיה להורים איתך. חובתך להאמין בעצמך, כדברי חכמים: "אם אין אני לי, מי לי"! הסבל והצער של העבר, רק יועילו לחזק את האמון בכוחותייך הטובים, להגביר את הקשר החיובי אל ילדיכם, קשר של אהבה, נתינה, הקשבה לרצונותיהם ותמיכה בטוב שבהם. סמני לעצמך מטרה להתחבר אל כל ילד בזוית המיוחדת שלו, כדי שילמד לרצות לעשות טוב, לפי נפשו שלו. לא לכבוש את רצונותיהם אלא לכוונם לאפיקים הנכונים. האמון בעצמך, מקרין על כל בני הבית ונותן להם את הבסיס הבריא לגדול בשמחה ובבריאות נפשית.