שאלה:


תשובה:
סוגית התקציב המשפחתי, ומי שולט או אחראי עליו, היא סוגיה עדינה שלעיתים גורמת למריבות גדולות. צריך לזכור תמיד: כסף הוא כלי, ואינו מטרה! עם זאת, ברור שצריך להביא פרנסה הביתה, ובראש ובראשונה זוהי חובתו של הבעל. "פרנסה" היא ערך המשתנה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה. יש אברכים המקדישים שנים להמשיך בלימוד, ומפרנסים את משפחתם ממלגות זעומות, שהם הרבה פחות מהעשירון התחתון במדינה, ולמרבית הפלא, המשפחה מאושרת. ויש העמלים יום ולילה לפרנסה, ומשתכרים הון רב, והמשפחה אינה שבעה מכך ודורשת עוד. "טוב פת חריבה ושלוה בה". העיקר הוא, השלוה ושביעות הרצון המשפחתית. אם אתה רואה שאשתך לחוצה ומצטערת מכך שאין לה אפשרות לקנות בגד חדש, זה צער אמיתי. יתכן שלך, כגבר, אין לכך משמעות, מפני שאתה מסתפק בבגד פשוט ובסנדלי "שורש". אבל אשה זקוקה ליותר מזה. חכמים ציוו על אדם לשמח את אשתו ברגל. "כיצד משמחן? קונה להן בגדים ותכשיטים"! (או"ח תקכ"ט).
בעולם הנשים, בגדים ותכשיטים הם ערך חשוב, שקיבל גיבוי מחכמים. לכן, במשפחה מתוקנת, הכל מתקבל בהחלטה משותפת, שלך ושל אשתך.
עיברו יחד על התקציב המשפחתי, הכנסות כנגד הוצאות. אם יש דברים לא ידועים, נהלו מעקב במשך חודשיים, בו תרשמו את כל ההוצאות, גדולות או קטנות, ואפילו שווה פרוטה. כך תדעו אם אתם זקוקים לתוספת, וכמה. לאור זה, קבלו החלטה, האם אתה תפחית משעות לימודך ומוסיף עוד עבודה לעצמך, או אולי אשתך יכולה בנקל להשתכר יותר.
הבסיס למצב כזה חייב להיות אמון מלא בינך לבין אשתך, אמון שלך בה, שאף היא נושאת באחריות בעול הפרנסה ואינה מבזבזת סתם. ואמון של אשתך בניהול הכלכלי שלך, ובשיקול דעת נבון לאיזו מטרה להקצות משאבים ולאיזו לא.
כך, לא תצטרך כלל להגיע למצב בו תאמר לאשתך, אין כסף, מפני ששניכם יחד תחליטו על ההוצאות המרכזיות, וממילא גם היא תדע לראות אם היא נצרכת להוצאה דחופה או לא.
ואם תראה שקשה לה, עדיף אפילו לקחת הלוואה, ולשמח את אשתך בקניה שהיא מאד רוצה!