בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

בהוצאת "בית הרב" גליון מס' 125

גולה וגאולה

undefined

הרב יהושע וייצמן

אדר תש"ע
4 דק' קריאה
הפתגמים ("מגד ירחים") אשר בכתבי מרן הרב זצ"ל הם בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
בשנת תרע"ד בחודש אדר א' הוא כותב:
" המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש."

כדי להבין דברים אלו, נעיין בדין קריאת המגילה בכרכים ביום ט"ו באדר. שכן חכמים תיקנו במקומות שאינם מוקפים חומה שיקראו את המגילה בי"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, יקראו בט"ו בו.
מה ענין יהושע בן נון לקריאת המגילה?
בירושלמי (מגילה א, ה) נתנו טעם לדין זה:
כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון.
מהו כבודה של ארץ ישראל בכך שקוראים בחלק מעריה בט"ו? האם קריאת ט"ו מכובדת יותר מקריאת י"ד?
נראה, שיש כבוד לארץ ישראל בכך שיש בה ערים מוקפות חומה. מהו הכבוד?
על הפסוק (שיר השירים ח', ט'):
אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז.

דרשו חכמים (שיר השירים רבה פרשה ח', י"ג):
"אם חומה היא" - אילו עלו ישראל חומה מן הגולה לא חרב בית המקדש פעם שניה.
כלומר, אילו היו ישראל עולים חומה מבבל בימי עזרא - לא היה המקדש חרב בשנית. מה פירוש "אילו העלו חומה"? במסכת ברכות (ד, א) למדנו:
מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.
מבאר שם רש"י: ראויים היו להעשות להם נס - לבוא ביד רמה.
'עליה כחומה' פרושה עליה ביד רמה, לכבוש ארץ ישראל, שלא תהיה תחת שלטון האומות.
על פי זה נראה, ש'פרזות' הוא מושג השייך לגלות, ו'חומה' הוא מושג השייך להנהגת ארץ ישראל.
החומה מאחדת את כל אנשי העיר, ומבטאת קביעות ועוצמה, ועל כן היא ביטוי להנהגה הלאומית של ישראל, שאיננה מופיעה בגלות.
"אילו עלו ישראל חומה", פירושו אילו עלו בהנהגת חומה, בהנהגה הלאומית של ישראל, ההפוכה מהנהגת הגלות.
הנהגה זו היא הנהגתו של יהושע, שהנחיל לישראל את הארץ. המאירי מבאר שהטעם לכך שתלו חכמים את דין מוקפות חומה מימות יהושע, והרי הפסוק "לבד מערי הפרזי הרבה מאד" נאמר בימי משה, מכיון שיהושע מבטא את הנהגת ארץ ישראל - את כיבוש הארץ והישיבה בה. יהושע העלה את ישראל "חומה", ועל כן בו תלוי דין מוקפות חומה.

החומה מבטאה ומגדירה שהבתים והאנשים שבעיר הם המרכז והעיקר, והארץ משמשת אותם להוציאם אל הפועל. בעיר פרוזה, לעומת זאת, הרי שהשדות עיקר - אדם בונה את ביתו ליד שדהו, וביתו טפל לשדה, כדברי הכתוב (ויקרא כ"ה, ל"א):
"וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא".
הבית נחשב כשדה וטפל לו.

ערים מוקפות חומה הן במעמד מיוחד ובקדושה מיוחדת. בערים אלה התקיימה מצוות ישיבת ארץ ישראל בצורה מלאה יותר, ועל כן הן חושפות את הקדושה שבארץ ישראל בצורה מובלטת יותר. על כן המצורעים משתלחים מהן מפני קדושתן (כלים פ"א מ"ז), והבית נחלט בהן (ויקרא כ"ה, ל') - אין מדובר בשדה שאדם משתמש בו לפרנסתו, ועל כן אין הוא יוצא ביובל.
ראו חכמים, שלא יתכן שפורים יהיה בארץ ישראל רק בבחינת הגלות, בערים הפרזות, ויש הכרח שבחינת ארץ ישראל - בחינת החומה - תתבטא בו. זהו כבודה של ארץ ישראל המתבטא בכך שיש בה ערים מוקפות חומה. אין זה ענין חיצוני, אלא קשר פנימי להנהגתה של ארץ ישראל. יש הכרח שחג הפורים יתבטא בארץ ישראל בהנהגה המתאימה לארץ ישראל, ולא רק בפרזים, השייכים להנהגת הגלות.
מדוע נקבע פורים בערים המוקפות חומה בט"ו באדר? בספר "אור חדש" כותב המהר"ל (עמ' רט):
ועוד יש לך לדעת כי מן הראוי גם כן שתהיה ההנחה ויום טוב ליהודים ביום ט"ו שאז הירח מלא אורה, רק שאין כרכים שיש להם חומה וכפרים שאין להם חומה שוים, כי הכפרים הם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד, כי יום י"ד עדיין אין גבול לירח שהרי עדיין מוסיף והולך עד ט"ו, רק הכפרים שאין להם גדר וגבול והם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד שאין לו גדר עדיין וגבול ולכך הנחת הכפרים ביום י"ד, אבל יושבי כרכים שיש להם גדר וגבול, הוא החומה שהוא גדר וגבול לכרך כי עד כאן הוא הכרך ולכך הם דומים ליום ט"ו שביום ט"ו יש גדר וגבול לאור הירח.
ביום י"ד בחודש, הלבנה אינה במילואה ויש בה פרצות (לשון "פרזות"), וביום ט"ו אור הירח מלא, ואז יש לו "גדר וגבול" - יש לירח חומה, ועל כן קבעו לערים מוקפות חומה ביום ט"ו. יום ט"ו הוא היום של השמחה השלימה, ועל כן בו קבעו את ימי הפורים. עם זאת, הכפרים שאינם מוקפים חומה דומים ללבנה קודם מילואה, כשהיא עדיין מתפשטת ואין לה גבול, ועל כן קבעו את ימי הפורים בהם ביום י"ד.
כבודה של ארץ ישראל מתבטא ביום ט"ו, בתאריך זה באה לידי ביטוי הנהגת "חומה", הנהגתה של ארץ ישראל.
קביעת פורים ביום ט"ו באדר על פי הכרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, מבטאת את ציפייתם של חכמים לגאולה "כחומה", ביד רמה. ציפיה זו נובעת מאמונה כי ארץ ישראל תשוב להיבנות בערים רבות, וקדושתה תשוב להתגלות בישיבת בני ישראל בתוכה. אמונה זו, היא שמבטיחה כי לא ישארו בני ישראל "עבדי אחשורוש", ויפעלו כדי להיגאל ולשוב לארץ ישראל.
"המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש" - חכמים, שבעת חורבנה של ארץ ישראל זכרו את בניינה בעבר, תיקנו לקרוא את המגילה בכרכים המוקפים מימות יהושע בן נון. תקנה זו לא רק על שם העבר היא באה, אלא היא מבטאת את האמונה לעתיד - לבנין ארץ ישראל מחדש ולשגשוגו, ועל כן מובטח לנו שלא לעד נישאר "עבדי אחשורוש".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il