אחת השאלות החוזרות והמטרידות ביותר בעניין עגל הזהב כפי שהוא מסופר לנו בפרשת השבוע היא: איך ייתכן שאהרון עשה מה שעשה? כלום לא הבין את ההשלכות של מעשיו על עצמו ועל משפחתו ועל עם ישראל בכלל? אחרי הכל אהרון אמור היה לשמש דוגמה ומופת כמנהיג הכוהנים לכל הדורות. עם זאת, התורה מספרת לנו שאהרון התאושש מהכישלון הזה, גם אם שילם עליו מחיר כבד וטרגי במשפחתו, ולמרות הכול הפך לכהן הגדול הנכבד ביותר של עם ישראל, דוגמה ומופת לבאים אחריו.
במובן זה הוא מזכיר את סיפור יהודה, שגם הוא חטא איכשהו בהתנהגות חריגה לא מקובלת, ובכל זאת הצליח לקום מהנפילה הזאת ולהפוך למנהיג שבטי ישראל ולמייסד בית המלוכה בירושלים. נראה שהתורה מדגישה בפנינו את היכולת של האנשים האלה להתאושש כדי שישמשו לנו דוגמה תוך התמודדות עם התנהגותם השלילית ועם העונשים שהם מקבלים בצורה עקיפה יותר.
התורה לא מתרצת תירוצים לחטאים ולא מוותרת לאיש על חטאיו, ועם זה, כל גדולי ישראל באים עם מטען ולעולם אינם מתוארים בתורה כאנשים מושלמים. אך גם כשלוקחים בחשבון חולשות אנושיות, עדיין נשאלת השאלה מה הביא את אהרון להתנהג כפי שהתנהג בפרשת עגל הזהב. ברבות השנים עשו פרשני התורה כמה ניסיונות להתמודד עם הקושי הזה.
דומני שהייתה זו אהבתו הגדולה ונטולת התנאים של אהרון לעם ישראל שהביאה אותו לשתף פעולה בבניית עגל הזהב. גם אהבתו של משה לעם ישראל היתה גדולה ונטולת תנאים, אך אהרון לא היה מסוגל לנקוט בשיטת ה"אהבה הקשוחה" שמשה נקט. משום כך הוא ביקש לרכך את המעשה הרע שהוא ידע שעתיד להתרחש בכל מקרה וניסה להמתיק את העונש עליו שיבוא בסופו של דבר. הוא היה מוכן לספק לבני ישראל את התירוץ: "אהרון היה אתנו והשתתף בעשיית עגל הזהב, ולכן זאת לא לגמרי אשמתנו, ולא ייתכן שזה היה דבר נורא כל כך."
יש ביהדות מושג שנקרא "עברה לשמה", חטא שנעשה ביודעין, אבל למען מטרה טובה יותר, לשם שמים, כביכול. חטא שנעשה, בסופו של דבר, כדי להציל את העם היהודי מהשמדה הוא עדיין חטא, אבל יש בו תוכן מוסרי שמאפשר לחוטא לקום ולהתאושש מהשתתפותו בחטא הזה.
אהבתו של אהרון לעם ישראל, על אף שבמקרה הזה זאת אהבה מוגזמת שאינה במקומה, הייתה הסיבה לגאולתו ולעובדה שהיה לבסוף לכהן הגדול של עם ישראל לכל דורותיו. הבנה כזאת עוזרת לנו להבין את מורכבות האישיות ואת הנסיבות שפרשת השבוע הזאת מתארת. בני אדם פשוט לא מסוגלים לעשות חשבונות כאלה ולשפוט אנשים כך, אך התורה מרשה לנו להציץ ולראות איך בשמים מתמודדים עם סוגיות כאלה, ועלינו להכיר תודה על כך שהתובנה הזאת הובאה לידיעתנו ולתשומת לבנו.