בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תשא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו

"וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה"

undefined

הרב יוסף כרמל

אדר תש"ע
3 דק' קריאה
לאחר חטא העגל מלמד הקב"ה את משה רבנו, את שלש עשרה מידות שנאמר:
"וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק: וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְקֹוָק יְקֹוָק אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות ל"ד ה-ז).

בתענית ציבור, כאשר קוראים פסוקים אלה נהוג בקהילות ישראל כי הצבור אומר בקול רם:
"יְקֹוָק יְקֹוָק אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה"
ועוצר לפני "לֹא יְנַקֶּה".
מנהג זה מכריז כי מידות הרחמים מסתיימות במילה "וְנַקֵּה". ננסה השבוע לבדוק מה דעת חז"ל והראשונים בשאלה זו.
מהסוגיא במסכת שבועות אכן משמע כך וז"ל: "דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר ונקה - שכבר נאמר לא ינקה, א"א לומר לא ינקה - שכבר נאמר ונקה! הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים" (דף לט ע"א).
החידוש לפי סוגיא זו הוא, כי מי שחוטא בשבועת שוא ונושא את שם השם לשווא גם אם יחזור בתשובה "לֹא יְנַקֶּה (יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא)" (שמות כ' ו).
גם ממדרש ההלכה משמע כך, אלא שהוא מסביר "לֹא יְנַקֶּה" הוא על עבירות שבין אדם לחברו וז"ל: "ר"ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכתוב אחד אומר לא ינקה וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו? אלא ונקה בדברים שבינך לבינו לא ינקה בדברים שבינך לבין חבירך".
לעומתו מדרש האגדה טוען שגם "לֹא יְנַקֶּה" יכול להתפרש כמידת רחמים וכך הוא מסביר את הפסוק בספר ירמיה:
"כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְקֹוָק לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (ירמיהו ל', יא),

מייסרך אני בייסורין בעולם הזה בשביל לנקותך לעולם הבא" (ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט [א]).
לפי זה, היסורין הם חלק ממידת הרחמים כי בזכותם השכר בעולם הבא רב יותר.
המאירי בחידושיו מביא בשם גדולי המפרשים כיוון דומה, אבל שונה, שהרי לפי פירושו אין להפריד בין "וְנַקֵּה" ל "לֹא יְנַקֶּה" וז"ל: "וגדולי המחברים ... וכן הם מונים ונקה לא ינקה מדה אחת ופירושו ושרש לא ישרש". הכל הוא ענין אחד של רחמים והוא הבטחה לעם ישראל כי גם אם יחטא לא יושמד אלא רק יענש.
לשיטה זו "יש לתמוה היאך לא נהגו להזכירם בבית הכנסת" (בית הבחירה מסכת ראש השנה דף יז ע"א).
יתכן וזו גם כוונת רש"י בפירושו הראשון "לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט" ואם כן הכל מידת רחמים.
זו גם דרכם של "אבן עזרא" והרמב"ם ב"מורה נבוכים".
האברבנאל לעומתם טוען, שמדובר בשתי מידות שונות שתיהן של רחמים וז"ל בקיצור: "ולי נראה שהם על כל פנים שתי מדות ושיש בהם מהרחמים ...הנה עוד ירחם עליו שאע"פ שיחטא עונות הרבה אם יעשה זכיות מרובים מהם ינקה אותו וישאר נקי וצדיק מכל חטא לפי שהוא יתברך מטה כלפי חסד ועמו הסליחה כאשר יהיו רובם זכיות. והמדה השנית היא לא ינקה רוצה לומר שאע"פ שיהיה לחוטא רובו עונות ומעוטו זכיות הנה לא יכריתהו השם יתברך ולא יעשה בו כליה. אך ייסרהו במשפט ולא ינקה ולא יכרית אותו לגמרי. ויהיה לפי זה ונקה מלשון נקי ולא ינקה מלשון כריתה. והם שתי מדות טובות ומתחלפות".
לקינוח, נביא דרש נפלא המובא בשם האר"י הקדוש בשו"ת "ציץ אליעזר", שמבאר בדרך נפלאה כוונת המשנה ב "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", דהנה כתיב ונקה לא ינקה ולכאורה הלשון מורה על דין ואפשר שיתיאשו מן הרחמים ולא ישובו בתשובה, אבל נסתר בו רחמים, דבתיבת ונקה יש בראשי תיבות וסופי תיבות וה. ובאמצע אותיות ק"ן. וכן בתיבת ינקה יש בר"ת וס"ת יה ובאמצע ג"כ אותיות ק"ן, ביחד שם הויה של רחמים, וז"ש המשנה, אל תסתכל בק"ן ק"ן אלא במה שיש בו, דהיינו שם הויה ב"ה שהוא רחמים" (חלק יב סימן לג).

הבה נתפלל כי אכן נזכה להתגברות מידות הרחמים גם ביחסינו בין אדם לחברו
ומתוך כך גם ביחסו של המקום אלינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il