ימי הפורים מאחורינו, ועכשיו אנחנו נכנסים עכשיו לשלבים האחרונים של ההכנות לחג הפסח הגדול. התקופה שבין פורים לפסח היא בדרך כלל תקופה של קדחתנות ועבודה מאומצת. אפילו אלה שעוזבים את הבית כדי לחגוג את החג בבתי מלון או אצל קרובי משפחה חייבים, לפי ההלכה, לנקות את הבתים ולהכשירם לפסח. אך ההכנות לפסח הן יותר מהכנות גשמיות. החג דורש גם הלך-רוח של גאולה ותחושה של התעלות רוחנית. זה אולי השינוי שהזמן הזה מביא בימים האלה שבין פורים לפסח.
חג פורים הוא לזכר ישועה מהשמדה פיזית ורצח עם. על אף שיש לחג משמעויות רוחניות והוא מלווה בפעולות הלכתיות, הוא נשאר ביסודו חג של הגוף, של שמחה לא מרוסנת, של מאכל ומשקה בלי הגבלה או מידה.
מאכל ומשקה והנאות הגוף הם אמנם הם חלק בלתי נפרד גם מחג הפסח, ובכל זאת פסח דורש מהחוגגים אותו יותר חשיבה רוחנית. אנחנו מודים לד' לא רק על החירות מעבדות מצרים אלא גם על גאולת נשמותינו. נגאלנו מעבודה זרה ומתרבות מצרים שמנצלת בני אדם למען המטרות האנוכיות של שליטיה. חירות הגוף היא דבר חשוב אמנם, אך כשלעצמה אינה מבטיחה חיים פוריים או מעשים נאצלים. פעמים רבות ההיפך הוא הנכון, כשהחירות מדרדרת להפקרות, לאלימות ולמעשי אכזריות כלפי הזולת. דווקא מאפיין הגאולה של חג הפסח הוא זה שנוגע בנשמותינו והופך אותו לחג כה חשוב.
ישועה מאויבים היא תנאי נצחי להמשך קיומו של העם היהודי. אם נרצה, נוכל להכריז על הרבה ימי פורים לכל אורך השנה כדי לציין את הצלתן של קהילות יהודיות בכל העולם ובכל הדורות. הישועה היא בת לוויה קבועה לעם היהודי. גאולה היא מצרך הרבה יותר נדיר. אנחנו עדיין ממתינים לגאולה השלמה שהבטיחו לנו נביאי ישראל לפני אלפי שנים. לגאולה יש מימד רוחני חזק, ובלי הקדמה והאצילות של גאולת הרוח, הגאולה השלמה מתעכבת ונדחית.
בעוד שבימי הפורים אנחנו מציינים את הישועה מגזירות המן במוח מטושטש משהו, חג הפסח דורש צלילות מחשבה ועוצמה של הנפש. גאולה באה מבפנים, ואילו ישועה מגיעה תמיד מבחוץ, ולעתים קרובות, אם לא תמיד, באופן לא צפוי, לא מתוכנן ולא הגיוני. במובן זה ישועה יכולה לבוא מיד ובמפתיע. לא כן הגאולה, שמצריכה תכנון, חשיבה מוקדמת, תרגול וחינוך. פורים דורש הכנות מעטות יחסית - הוא בא וזהו כמעט. פסח דורש חודש או יותר של התכוננות והכנות, מפני שהנשמות שלנו צריכות להתאים את עצמן לרעיונות של הגאולה ולמטרותיה, ולרוב זה דורש מאמץ ומאבק גדול. זה לא מתרחש באופן אוטומטי או טבעי.
פרק הזמן שבין פורים לפסח נועד להזכיר לנו את הלקח החשוב הזה ולאפשר לנו להתרכז בהכנות לא רק לישועה אלא גם לגאולה.
העצמאות הלאומית של העם היהודי, כפי שהיא מתגלמת בקיומה של מדינת ישראל, כשלעצמה לא מספיקה כדי לתת לנו תחושה של גאולה. מאחר שמדינת ישראל ועם ישראל עוד לא הגיעו לשלמות, אפשר רק להמשיך במאבק לקראת היעד הסופי שלנו שהוא גאולה שלמה של עם ישראל והעולם כולו. כל מעשה טוב, כל מעשה של צדק חברתי נושא אתו מסר של גאולה שהולכת ומתקרבת. אין מעשה טוב, ולא משנה כמה פעוט או חסר חשיבות הוא נראה לנו, לא נעלם מעיני השמים. כל מעשה כזה הוא עוד צעד בדרך לגאולה השלמה.
לפיכך הלכות הפסח, כפי שהן כתובות לנו בשולחן ערוך, מתחילות בדרישה לתרום לעניים כדי שגם הם יוכלו ליהנות מחג הפסח. בכל חג יהודי אנחנו נדרשים לעשות צדקה וחסד עם אחינו. זה מדגיש את אופי הגאולה של החגים שלנו ושל החיים הלאומיים המסורתיים כפי שחיינו אותם אלפי שנים. גם בפורים אנחנו נדרשים לתת צדקה, וגם אז מטרתה כתמיד, להעלות את הישועה הפשוטה לרמת גאולה. אדם יכול לגאול את עצמו רק כשהוא מסייע לזולתו, לאנשים אחרים שזקוקים לעזרה. ישועה מצילה את האדם עצמו. גאולה יכולה להציל עולם שלם. פסח, חג הגאולה, בא עלינו לטובה. הבה נתכונן כראוי לבואו המשמח.