בית המדרש

  • באהל אברהם
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שפירא זצ"ל

פרק יא

רגישותו המוסרית של מרן

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

תש"ע
5 דק' קריאה
רגישותו המוסרית של מורנו ורבנו, ר' אברום זצ"ל, היתה גבוהה מאוד.
כבר הזכרתי, שהיה רגיל לומר, שחובה על כל אחד, ללמוד את ספריו של המהר"ל מפראג "נתיבות עולם". כידוע שיש בספר הנפלא הזה ל"ב נתיבות, מלבד "נתיב התורה" שהוא השורש לכל, משום שהכל נעוץ בתורה. כל עבודת ה', שהיא כוללת תיקון המידות כולן, יונקת את כוחה מן התורה. כדברי רבי פנחס בן יאיר בברייתא (עבודה זרה כ.): "תורה מביאה לידי - זהירות וכו'". אמנם ר' אברום היה מדגיש שרבים נשארים בחלק א' וזה לא טוב, כי חלק ב' הוא החשוב ביותר.
כמו כן היה מזכיר מדי פעם את ספריו של הגאון המשגיח המפורסם, ר' ירוחם ממיר, על חמישה חומשי תורה, והיה מדגיש שכדאי מאוד ללמוד אותם.
דמותו של 'גדול הדור' ו'צדיק הדור' לפני שני דורות, מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, תמיד היתה עומדת לנגד עיניו. מרגלא בפומיה: כשאינך יודע איך להתנהג, כשהדרך על-פי התורה לא ברורה לך, תחשוב בליבך - איך היה ה'חפץ חיים' נוהג במצב כזה ועל-פי-זה תנהג גם אתה.
ר' אברום סיפר, כיצד בא אליו יהודי שלמד פעם בישיבה, ואמר לו: "הרב, אני בא עכשיו משדה התעופה בלוד, ישר אל הרב, לספר לו איך ניצלתי בזכות הרב". הרב שאל מיד: "מה קרה? ממה ניצלת"? אותו יהודי ממשיך ומספר: "התלבטתי מאוד, על כל מיני דברים שהבאתי עמי מחוץ-לארץ, האם עלי להצהיר עליהם במכס או לא. הרי זה ידוע לכל, שהרבה מאוד אנשים, משתמשים בכל מיני דרכים כדי לפטור עצמם מהמכס, וחשבתי גם אני לעשות כך. תוך כדי שאני חושב, נזכרתי בדברי הרב, שאמר: "תחשוב איך ה'חפץ חיים' היה נוהג במצב כזה". עשיתי כך, והחלטתי שהחפץ חיים לא היה מעלים, וכך נהגתי".

שמעתי מהרב יעקב שפירא שליט"א, בנו של מרן, שאחד הרבנים ביקש כושר לרב עיר. ר' אברום לא הסכים לתת לו, משום שהתברר לו, שהרב הזה רוצה להיבחר בעיר מסוימת, שמכהן שם כבר רב אחד ואם יבחר שם גם הרב הזה, תהינה ביניהם מריבות בלתי פוסקות. רבנים אחרים כן רצו שיתנו כושר לאותו רב, הם אמרו: אם ר' אברום לא יתן לרב הזה תעודת כושר, גם אנחנו לא נאשר את המינויים שר' אברום רוצה למנות. נקבעה פגישה כדי לישב את ההדורים. ר' אברום הגיע וכך אמר לרבנים: "אתם מאמינים בדברי חז"ל? חז"ל אמרו 'כל עיר שיש בה שני תלמידי חכמים שחולקים זה על זה ואין ביניהם שלום, האחד מהם מת והאחד גולה'. אתם לוקחים על עצמכם אחריות שאחד מן הרבנים האלה ימות בלא זמנו. תדעו את האחריות שמוטלת על כתפיכם". מיד כולם חזרו בהם והבינו שר' אברום צודק במה שאינו נותן כושר לאותו רב.
לעומת זאת סיפר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א, על אחד הדיינים שהיו לו התנגדויות לר' אברום. לימים סבר אותו דיין, שמגיע לו קידום. הוא פחד לפנות לר' אברום כי הוא ודאי יתנגד לו, ולכן הוא פנה לראשון לציון, על מנת שהוא ידבר עבורו עם ר' אברום. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ענה לו: אתה לא מכיר את ר' אברום, אדרבא, דוקא בגלל שהיו ביניכם אי הבנות, אם תבוא ותבקש בקשתך בעצמך, הוא יענה לך בחיוב. וכך היה.

שמעתי מידידי הרב שלום קליין שליט"א, שהוא במשך שנים היה שליח צבור בישיבת 'מרכז הרב' בימים נוראים. זה כלל גם תפילת ערבית בליל א' דראש השנה וגם בליל ב' דראש השנה. לאחר שר' אברום עבר לגור ליד הישיבה וכשחל יום א' דראש השנה בשבת קודש, הרי במוצאי שבת היה ליל יום ב' דראש השנה. יום הזכרון של אמו של ר' אברום היה באותו שבוע. (נדמה לי בד' בתשרי, שכן כך זכור לי שאמרו בישיבה, שר' אברום צם כל שנה גם בג' בתשרי וגם בד' בתשרי). ר' אברום נכנס לספקות, האם כיון שהמנהג הוא, שמי שחל 'יור-צייט' שלו בשבוע, עובר לפני התיבה במוצאי שבת של אותו שבוע, אם כן, שמא זהו כבוד אמו שהוא יתפלל כשליח ציבור במוצאי שבת. או שמא הסיבה היא בכל מוצאי שבת, משום שבכל 'יור-צייט' הבנים בתפילתם ובאמירת הקדיש מעלים את הנשמה למדרגה חדשה, ובשבת הרי הנשמות עולות לגן עדן, ובמוצאי שבת הן חוזרות ולכן ב'יור-צייט' הבנים מתפללים כבר במוצאי שבת, על מנת שהנשמה תישאר במדריגה החדשה.
אבל ר' אברום הסתפק, האם במוצאי שבת קודש שחל בו יום טוב, האם גם אז הנשמות יורדות, או כיוון שזה יום טוב, הן נשארות במקום שעלו אליו בערב שבת קודש ורק במוצאי יום טוב ירדו, וממילא אין הבן צריך לגשת לפני העמוד במוצאי שבת אלא במוצאי יום טוב. ואמנם כיוון שזה ספק, מן הראוי שהוא יגש, אבל מאידך, כיון שהרב שלום קליין יש לו חזקה על תפילה זו - זה מכריע את ספיקו של ר' אברום שלא לגשת. ואף-על-פי שהרב קליין אמר שאין לו שום קפידא על העניין, במיוחד לאחר שבלילה הראשון יהיה הוא היה שליח צבור, זה לא עזר, ר' אברום לא היה מוכן לגשת, שמא באיזה שהיא פינה בלבו היה לרב שלום צער. דקויות של רגישות מוסרית.
עוד שמעתי מאחד האברכים. ר' אברום היה כנראה מעורב בעניני משפחה של האברך, יום אחד הוא קרא לאותו אברך ונתן לו דברי מוסר נוקבים. האברך התרגש ובכה. ר' אברום באותם רגעים לא התפעל מכך. כעבור כמה זמן, הגיעו עשרת ימי תשובה, ר' אברום ניגש אל אותו אברך ואמר לו: "ר' דוד, הנקרא הרב הנזיר, היה יודע לתת מוסר לאנשים על-ידי שתיקה, (כידוע היה הרב הנזיר בתענית דיבור מראש חודש אלול עד יום הכפורים) אני לא יודע לעשות זאת ולכן אני מוכרח לדבר, אבל כשמדברים, לפעמים מדברים יותר מידי, ייתכן שדיברתי אליך יותר מידי, אני מבקש ממך שתמחל לי". האברך אמר: "חס ושלום! מה פתאום הרב מבקש ממני מחילה, הרב אמר לי מה שהייתי צריך לשמוע". ר' אברום חזר וביקש מהאברך למחול לו. האברך שוב חזר על דבריו. ר' אברום ממש התחנן לפניו: "אני מבקש ממך שתאמר בפיך שאתה מוחל לי". הוא לא הניח לו, עד שהאברך אמר לו "אני מוחל לך! אני מוחל לך! אני מוחל לך!". האברך הוסיף ואמר, שכשר' אברום דיבר אליו, היו עיניו של ר' אברום מושפלות לארץ בביטול וענוה גמורה.
מעין זה שמעתי גם מאחד הרבנים.
יום אחד ר' אברום קרא לו בדחיפות: הוא בא אל הרב. הרב טען כנגדו טענות קשות בקשר לעניני חינוך וזאת על פי דברי אחד מרבני הערים שהתלונן בפני ר' אברום. אותו רב הכחיש כל קשר לענין ההוא, והסביר את שיטתו שלו בחינוך. הרב כנראה לא קיבל את ההסברים וכאבו לו מאוד דברי אותו רב עיר, במיוחד, כנראה, משום שהיו לזה השלכות חינוכיות כלליות. הרב הננזף נפגע מאוד. זה היה כמה זמן לפני ראש השנה. בעשרת ימי תשובה, דפקו בדלת ביתו של אותו רב והנה בפתח עומד ר' אברום!!! אותו רב ובני ביתו היו בהלם. ר' אברום נכנס ואמר: "עכשיו עשרת ימי תשובה ואני חייב לבקש ממך מחילה, אנא, בבקשה ממך מחול לי"!!
דוגמאות נוספות המבליטות רגישות גדולה זו, מפוזרות בין הפרקים השונים. ובכל זאת, עוד סיפור אחד.
שמעתי מאחד האברכים שלמדו בישיבת 'מרכז הרב'. בהיותו בחור בתחילת שיעור ג', פנה אל מורנו ורבנו בבקשה לשוחח עמו. הרב אמר לו לבוא אל ביתו בערב. כשהבחור הגיע, הרב שם שני כסאות אחד ליד השני והזמינו לשבת. הבחור שאל האם כיון שמציעים לו הצעת שידוך הוא כבר יכול לעסוק בזה או שעדין לא. הרב אמר לו שהתורה עומדת מעל הכל, וחשוב ללמוד כמה שנים לפני שמתחתנים, אבל אם יש הצעה מיוחדת, דהיינו בת תלמיד חכם וגם שיש באפשרות המשפחה לעזור על מנת שתוכל להמשיך ללמוד בלי טירדת פרנסה, זה אומר שמשמים רוצים את הדבר. אחר כך שאל את הבחור במה מדובר, עשה עימו ברור קצר על המשפחה, הרב הכיר מישהוא מהמשפחה - ואמר לבחור לגשת לענין. בסופו של דבר לא יצא הענין אל הפועל.
לאחר מכן באה הצעה אחרת, של בחורה יתומה מאביה, שהיה תלמיד חכם. הבחור התיעץ עם מקורביו והם אמרו לו, שזה לא פשוט, כי היתמות יש לה השלכות על כל מיני צדדים. הבחור ניגש אל מרן לברר עמו את הענין. כשר' אברום שמע שהספקות הם בגלל יתמות, הוא הזדעזע כולו ואמר: "אני מזועזע! איך אפשר לומר כך, הרי הקב"ה בעצמו אביהם של יתומים!!! תבדוק רק דבר אחד: את האישיות של הבחורה עצמה אם היא מתאימה לך או לא, ואל תחשוש מדברים אחרים".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il