Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044092


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044093


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044094


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044095


Varnish cache server

בית המדרש משנה וגמרא פסחים

דף קיט

טעם מנהג כפילת הפסוקים שבסוף ההלל

1895
לחץ להקדשת שיעור זה
קעח. טעם מנהג כפילת הפסוקים שבסוף ההלל
בגמ' 'מקום שנהגו לכפול וכו' מוסיף לכפול מאודך ולמטה'

בגמרא [קיט.] פירשו שסוף פסוקי ההלל הם הפסוקים שאמרו דוד ואחיו וישי ושמואל בשעה שנבחר דוד, ופירשו ש'אודך כי עניתני', אמר דוד, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה', אמר ישי, [ופירש רשב"ם ש'אבן מאסו הבונים', היינו דוד, שהיה צעיר באחיו ורועה], 'מאת ה' היתה זאת', אמרו אחיו, [ש'נפלא בעינינו, היינו לשון רבים, רשב"ם שם], 'זה היום עשה ה'', אמר שמואל, [שהיה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם, שם], 'אנא ה' הושיעה נא', אמרו אחיו, 'אנא ה' הצליחה נא', אמר דוד [שיצליח במלכותו, שם], 'ברוך הבא בשם ה'', אמר ישי, 'ברכנוכם מבית ה'', אמר שמואל, 'אל ה' ויאר לנו', אמרו כולן, 'אסרו חג בעבתים', אמר שמואל, [שאמר שיביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח, ומתן דמן למזבח, שם], 'אלי אתה ואודך', אמר דוד, 'אלוקי ארוממך', אמרו כולן.
ופירש רשב"ם [קיט: ד"ה מאודך] שטעם המקום שנהגו לכפול פסוקי ההלל, זהו משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרו פסוקים אלו, וכנ"ל. וכן כתבו הרא"ש [סוכה פ"ג סימן כח], בחידושים המיוחסים לריטב"א [סוכה לט.], והמרדכי [שם סימן תשנה]. ויש לציין דבזה ניחא היטב הא דהסמיכו בגמרא ב' המימרות אהדדי, ולאחר שפירשו הא דדוד וישי ושמואל, הביאו הברייתא דמקום שנהגו לכפול את ההלל, והא דהיו כופלים את ההלל מ'אודך' ולמטה.
(והוסיף המרדכי שלכן כופלים מ'אודך' ולמטה, שכיון שמשם והלאה אמרו ישי ובניו ולא דוד בעצמו, לכן כופלים כדי שיהיה הפסק ביניהם ולהבחין בכך, וכמו שכופלין בזמירות 'כל הנשמה תהלל י-ה', וכן 'ה' ימלוך לעולם ועד'. [ויש להעיר דבסוגיין אי' דפסוק 'אודך ה' כי עניתני' אמר דוד בעצמו]).
באבודרהם [סדר ר"ח, סוד"ה שחרית נכנסין] הביא טעם זה שכופלים משום שאמרוהו ישי ובניו, וסיים שמפני כבודם אנו כופלים פסוקים אלו, כדי להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם בפני עצמו. [והו"ד באליה רבה סימן תכב ס"ק יד].
אמנם רש"י [במשנה בסוכה לח א, ובגמרא שם לט. ד"ה מאודך] כתב שטעם המנהג לכפול הוא משום שעד שם כל הפרשה כפולה, ('הודו' תחלה וסוף, 'יאמר נא' ג' פעמים, 'קראתי י-ה'-'ענני במרחב י-ה', 'ה' לי לא אירא'-'ה' לי בעוזרי', 'טוב לחסות'-'טוב לחסות', 'סבבוני'- 'סבוני', 'דחה-דחיתני', 'ויהי לי לישועה'-'קול רנה וישועה', 'ימין ה''-'ימין ה'', 'לא אמות'- 'ולמות לא נתנני', 'פתחו לי שערי'-'זה השער' וגו'), אבל מ'אודך' ולמטה אינו כפול, ולכן מוסיפים לכפול מ'אודך' ולמטה, עיי"ש. [ועי' בכפות תמרים שם דזו כוונת רשב"ם בסוגיין לדחות פירוש זה].

קעט. אכילת מצת 'אפיקומן' - זכר לפסח או זכר למצה הנאכלת עם הפסח
במתני' 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'

עי' רש"י ורשב"ם [ד"ה אין מפטירין] שהמצה שאוכלים בגמר הסעודה היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, ומברכים על אכילת מצה בראשונה אע"פ שאינה לשם חובה, עיי"ש. [ועי' תוס' להלן קכ. ד"ה באחרונה]. ועד"ז אי' ברש"י לעיל מ. [ד"ה באחרונה] שיוצאים ידי חובת מצה במצה שנאכלת על השובע.
וכתב הרא"ש [כאן סימן לד] שלדברי הרשב"ם שבמצה שנאכלת בסוף מקיים מצות אכילת מצה, א"כ צריך שיאכל מרור וחרוסת עם מצה זו, כיון שצריך לעשותה כמו בזמן המקדש, שהיו אוכלים הכל ביחד, [אמנם הרא"ש עצמו נחלק בזה, דא"כ למה עושים כריכה בתחילה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש, לכך כתב שאכילת אפיקומן אינה לשם חובה אלא זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה], והו"ד בטור [בסימן תעז] שלפי שיטה זו צריך לכרוך מצת אפיקומן במרור ולטובלה בחרוסת. [וסיים הטור שאח"כ אוכל כזית מצה לבדו, ועי' בב"ח ובדרישה מה שכתבו בביאור דברי הטור]. וע"ע במה שהובא לעיל [אות קנו] שהרשב"ם לשיטתו לעיל קטו א, עיי"ש.
וכתב בשער הציון [שם בסימן תעז ס"ק ד] שלשיטה זו צריך לכוין בברכה לפטור גם האפיקומן, [ועי' בסמוך אות קפ], וממילא כתב דפשיטא דלשיטה זו אם לא אכל האפיקומן בהסיבה צריך לחזור ולאוכלו בהסיבה, עיי"ש. [אמנם לדינא העלה המשנ"ב שם שאם קשה עליו האכילה, אין צריך לחזור ולאכול בהסיבה, עיי"ש עוד, ואכמ"ל].

קפ. דיבור והפסק בין ברכת 'על אכילת מצה' שבתחילת הסעודה לבין אכילת האפיקומן
במשנה שם

כתב השל"ה [ריש מסכת פסחים, ד"ה ויחזור] שלא ישיח שום שיחה עד אחר אכילת אפיקומן, שבברכת המצה צריך לכוין גם על האפיקומן, עכת"ד, [והיינו ע"ד הא דאי' בשו"ע שם דלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל הכריכה]. והו"ד בפמ"ג [בסימן תפו במשבצו"ז], באליה רבה [שם ס"ק ד, ובא"ז ס"ק י] ובחק יעקב [בסימן תעה ס"ק יד] עיי"ש.
אולם החק יעקב כתב על זה שזוהי חומרא יתירה1 נגד משמעות הפוסקים, וזהו ממש דבר שא"א להיזהר כלל בכל הסעודה, ובודאי הברכה קאי על כל הסעודה ומה בכך שיפסיק, דהלא כל השנה מפסיקים בתוך הסעודה אע"ג דברכה ראשונה קאי עד גמר סעודתו. [וחזינן דהשוה ברכת הנהנין לברכת המצוות, וי"ל בזה, ואכמ"ל], וסיים שדוקא עד הכריכה אמרו שלא ישיח, משום דאיכא למאן דאמר דעיקר המצוה הוא הכריכה דוקא ועליה צריך לברך, עכת"ד, והו"ד בשו"ע הגר"ז [שם סעיף יח].
[ומשמע מזה דבאמת לדברי הרשב"ם (הנ"ל אות קעט) שיוצא ידי חובת אכילת מצה רק באכילת אפיקומן גם הוא מודה דלא ישיח עד אחר אפיקומן, ודו"ק].
עוד בנושא פסחים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044096


Varnish cache server

301 Moved permanent HTTPS

Error 301 Moved permanent HTTPS

Moved permanent HTTPS

Guru Meditation:

XID: 17044097


Varnish cache server