השבוע נציין בעז"ה בשבח ובהודיה לאלוקי מערכות ישראל, על שזכינו להקמת מדינת ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. מי שמתבונן בגודל הפלא, ומבין אותו לאשורו, מתמלא רגשי תודה מעומק הלב לבורא העולם על שהחיינו והגיענו לזמן הזה. כמו היולדת בפרשתנו שמביאה קרבן עולה לפי שהייתה מרוחקת מהקודש, כפי שמבאר ה'משך חכמה', כך על אחת כמה וכמה - עם ישראל שעבר מעין תהליך של לידה - יציאה מהגלות לעצמאות מדינית - ודאי שיש חובת הודיה. חז"ל אמרו בתלמוד (ב"ק ל'): "האי מאי דבעי למהוי חסידא (הרוצה להיות חסיד) - לקיים מילי דברכות", כלומר חסידות אמיתית היא ליתן שבח והודיה לבורא העולם על כל טובה וכל שפע המגיע לאדם ונהנה ממנה. אין ספק שאירוע כה גדול בתולדות עמנו, שעם ישראל זוכה לנהל מדינה משלו, מחייב חיוב גדול ליתן הודיה לה', ולא לחשוב חלילה שזה מעשה שטן או כל מיני מחשבות מעין אלה.
ישנם אנשים שמסתייגים מתקומת מדינת ישראל, כיוון שהמדינה טרם מתנהלת לפי הדרכתה של תורה, וישנם תחומים שקשה לראות בהם צביון חיים יהודיים האמורים לנבוע מקדושת ישראל. לצערנו אכן ישנה מציאות כזאת, אולם לא בגללה לא נודה על הטוב ועל קידוש ה' העצום שישנו בעצם הקמת המדינה לעיני הגויים כולם, ובייחוד כלפי העולם הנוצרי שמאמין שעם ישראל עבר ובטל מן העולם, והנה באופן פילאי הוא חוזר לארצו ובונה את מדינתו. גם בזמן יציאת מצרים מצב עם ישראל לא היה מושלם - היו עובדי ע"ז והיו שחטאו במרגלים ועוד כמה מעידות, אבל כל זה אינו אומר שעצם היציאה ממצרים הייתה טעות כמובן. דור זה של יציאת מצרים נקרא בחז"ל דור דעה, דור שהנחיל לנו את יסודות האמונה. גם בדורנו, הצד החומרי של כנסת ישראל ההולך ונבנה, הוא זה שישמש כבסיס שעליו תקום בעזרת ה' מדינת ישראל שכולה קודש לה'.
אנו צריכים לפעול בתוך עמנו להפיץ את קדושת החיים האמיתיים שלנו, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ולא ליפול בחולשת הדעת או ברפיון רוח בגלל החלשים שבעמנו. נדע נאמנה שכל התופעות החלושות הן זמניות והן תחלופנה, כפי שהרמב"ם פוסק בהלכות תשובה שהבטיחה התורה שעם ישראל יחזור בתשובה. וכן שומה עלינו להכיר את מפעלות תמים דעים ולדעת שהכל עושה יד ההשגחה העליונה, ובזכות זאת נזכה לקרב את גאולתנו השלמה בקרוב בימינו.