למרות כל הסיבוכים והקשיים, ברוך ה' שיש לנו מדינה עצמאית, ואנו יכולים להתווכח על דרכה. כמה התקדמנו ממצבם של אבותינו בימי הגלות והשפלות. ועל כן נודה לה' בהלל וברכה על החסד הגדול שעשה עמנו בדורות האחרונים.
אמר לי אדם שזכה לעלות לארץ לפני כחמישים שנה במסגרת אחת מהתנועות החלוציות, שלא האמין שתוך זמן קצר יחסית יראה התפרקות ערכית שכזו, כאשר ראשי המדינה חשודים בפלילים, ושוכחים את מטרתם - לבנות את העם בארצו.
אבל הסכמנו שגם לא היה יכול לדמיין לפני חמישים שנה עד כמה תתפתח המדינה במספר היהודים החיים בה, בכלכלה החזקה, בעוצמה החברתית, בבניין מוסדות החינוך והתורה, ובהתיישבות המתפתחת ביהודה ושומרון, שלמרות כל הקשיים ממשיכה לגדול מבחינה כמותית ואיכותית, בקצב כפול משאר כל האזורים שבמדינת ישראל.

רמזים נפלאים ליום העצמאות ושחרור ירושלים
אינני רגיל לעסוק בתורת הרמז, אולם לכבוד הופעת ספרו החדש של הרב שמואל יניב שליט"א 'התגלות', אביא מקצת מהרמזים המופלאים שהזכיר בנוגע ליום העצמאות.

רביבים (708)

הרב אליעזר מלמד

add_alert

305 - דרכו המיוחדת של רבי שמעון בר-יוחאי

306 - יום העצמאות

307 - רבנות חיפאית בהדרת כבוד אירופאית

טען עוד

שנת הקמת המדינה תש"ח, היא השנה ה-5708 מבריאת העולם. ובפסוק ה-5708 מתחילת התורה נאמר: "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך".
ובפסוק ה-5700, כנגד השנה שבה התחילה השואה, נאמר: "ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה".
ובפסוק ה-5727, כנגד שנת מלחמת ששת הימים, נאמר: "ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמורי". ומלך ירדן ששלט בירושלים נקרא 'חוסין' - אותיות 'סיחון'.

הניסיון להקדים לעלות ארצה לפני הפורענות
סיפרו תלמידי הגאון מוילנא שעלו בשליחותו לארץ לפני קרוב למאתים שנה, שכמה וכמה פעמים ראוהו כשהוא מתהלך בחדרו בסערת נפש, וכולו דאגה מהפורענויות הנוראות שחזה ליהודים בחו"ל. וחזר ודיבר פעמים רבות עם תלמידיו, שרק על ידי קיבוץ הגלויות ובניין הארץ אפשר להינצל מהייסורים הנוראים של חבלי משיח.
וכיוצא בזה כתב אח"כ הרב אלקלעי בספרו 'שלום ירושלים' (בפתיחה, ובפרק ד), שנכתב בשנת ת"ר: "אם תיגאלו בשיבה לארץ בשנת ת"ר - וייטב לכם; ואם לא - אז בשנת ת"ש בתשישות, עם מלך אכזר שיתיש אתכם - תעלו גם תעלו".

רמזי הפסוקים בדניאל
בדניאל ח, יג-יד: "ואשמעה אחד קדוש מדבר, ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר: עד מתי החזון התמיד והפשע שומם תת וקודש וצבא מרמס. אלי עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות ונצדק קודש". והחזון הזה היה לקראת הקמת בית המקדש השני, שעמד על פי המסורת 420 שנה. ומאז ועד שנת תש"ח עברו 2300 שנה.
ובדניאל יב, יב: "ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה". הרי שני מספרים - 1290, 1335.
מעת שהתגבש האסלאם כדת במותו של מוחמד (632), ונוצרה האימפריה האסלאמית ששלטה במזרח התיכון ועיכבה את חזרת ישראל לארצם, עברו 1290 שנה עד שאומות העולם החליטו בחבר הלאומים (1922) שהממשלה הבריטית תהיה אחראית לייסד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
ו-1335 שנים אחר התגבשות האסלאם, בתשכ"ז, שחררה מדינת ישראל את ירושלים והר הבית.

מסורות מהגר"א
מסורת היתה מהגאון מוילנא, שישנם שני ימים בספירת העומר שהקליפה אינה שולטת בהם, והם מסוגלים לבניין הארץ ולהחשת הגאולה. יום העשרים לעומר (ה' באייר - יום הקמת המדינה) ויום ה-42 לעומר (כ"ז באייר, יום תחילת שחרור ירושלים). ולכן בעת שעלו תלמידיו לארץ ליישב את ירושלים בשנת תקע"ב, כיוונו את יום עשרים לעומר להנחת היסוד להקמת 'בית מדרש אליהו' על שם רבם. ואמרו אז תלמידי הגאון ברוח קודשם, כי על ידי הנחת היסוד לבית המדרש ביום זה נפתח חלון במחיצת הברזל שבין השמים לארץ, להחזרת החיבור של זכות אבות שהיה נפסק מאז חורבן בית המקדש.
וכן אח"כ כיוונו ממשיכיהם להניח ביום העשרים לעומר את אבן הפינה לשני הבתים הראשונים לשכונה החדשה שנבנתה מחוץ לחומות - "נחלת שבעה", בשנת תרכ"ט.
וביארו שיום זה הוא "יסוד שבתפארת", שכולל את כל הספירות, ורומז להשפעת מידתו של יעקב אל יוסף, שבכוחו להתגבר על שרו של עשו לבנות את הארץ (עפ"י ספר 'קול התור' פרק חמישי עמ' 114, 'מוסד היסוד' עמ' 184, מדרש שלמה עמ' 53).
ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה מדגיש את יום עלייתו של מרן הרב קוק זצ"ל לארץ, שהיה בכ"ח באייר שנת תרס"ד, שמאותו יום החל להאיר בעולם אור תורת ארץ ישראל.

ששים ריבוא
מובא בשם הגאון מווילנא בספר קול התור (א, ט): "ענה רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מיד, כי מספר זה של ששים ריבוא כוח גדול ושלם להכריע את הס"מ (השטן) בשערי ירושלים". ואכן בעת הקמת המדינה היו בארץ קצת יותר מששים ריבוא יהודים, ובמלחמת ששת הימים היו ששים ריבוא גברים.