בס"ד יום ג' קדושים,

שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א [אדמו"ר הרש"ב נ"ע] בשם הישיש מראדמיסעל, כי הוא הי' בין אלו שמנקים את הספרים והכתבים קודם הפסח אצל כ"ק אאזמו"ר הצ"צ זצקוללה"ה, והי' מונח הרבה כתבים, עלים, ואגרות, בשייד. והי' צעטיל א' ארוך כתי"ק כ"ק אדמו"ר הגדול [אדה"ז] זצוקללה"ה, וזה הי' נכתב בו ממה שזוכר.

יש פלוגתא בין ר"א וחכמים על אברהם אבינו ע"ה, דא' סובר דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא' סובר בן מ"ח שנה, ועל הבעש"ט הכל מודים דבן ג' הכיר.

אביו ר"א הי' בן מאה שנה ואמו שרה היתה בת צ'. ופעם א' גילו לו בחלום שיקדש את עצמו כי יולד לו בן שיאיר לישראל, והתקדש ונולד הבעש"ט, ונולד שלא כדרך כל הילדים. בהיותו בן ג' חודשים הי' הולך ומדבר, ובהיותו בן שנה וחצי הסתלק אביו ר"א, וקודם הסתלקותו א"ל כי אל תפחד משום אדם, כ"א מן הקב"ה בעצמו. לעת היצ"ט של אביו ר"א מתה אמו שרה, והוא הי' הולך ברחובות, ומקל בידו, והיו אנשי העיר מחזיקים אותו. והוא לא הי' מתיירא משום דבר והי' הולך ליערות וכו'.

בליל שבו נגמר לו ג' שנים הי' ליל חשך ואפילה, וגשם שוטף. לקח את המקל והלך לו לילך ליער, א"ל בני אדם היאך אתה לילך בליל חשף ואפילה כזו. הושיב אין אני ירא משום דבר כ"א מן הקב"ה עצמו. כשבא לעומק היער ראה בית גדול ומפואר והי' בו אור רב, ונכנס לחדר לפנים מחדר. עד שנכנס לחדר שכל הלצים שילוחות דסמא' יושבי' מסובים. א"ל האיך אין אתה ירא ליכנס כאן, אמר אין אני ירא משום דבר כ"א מהקב"ה עצמו. א"ל אינגעלע ועסטו מודה זיין א עזב הוי' את הארץ צעק יתפרדו כל פועלי און, ונתבטלו כלא הי'.

עד י"ח שנה למד אתו אחי' השילוני. ואח"ז זכה להיות תלמידו של משיח. בהיותו בן י"ג שנה למד אותו כל השמות וכינוייהן, לבד שם א' שלא למדו. ושאלו הבעש"ט מפני מה, הושיבו כי השם הזה גם הוא אינו יודעו ומסור ביד הס"מ, כי לא רצה לחרוב את הבית עד שיתנו לו שם זה במשכון, כי בשם זה תלוי הגאולה, והתחיל להתעסק להוציא את השם הזה, ואמרו לו מלמעלה הרבה השתדלו בזה וניזוקו. הושיב כי אין אני ירא משום דבר כ"א מהקב"ה בעצמו. עד אשר הביא את הס"מ. ואמר הס"מ טפה סרוחה לא הייתי בעוה"ז עד עתה אלא ב' פעמי' בזמן חורבן בית ראשון ושני (ולי ספר הישיש שהב"פ א' בזמן עה"ד והב' בזמן...**) והיאך העזת להביאני. הושיבו אין אני ירא משום דבר כ"א מן הקב"ה בעצמו. והוציא בלעו מפיו.

(ועוד היה כתוב שם מה. אך אינו זוכר מה שהי' כתוב, ובסוף הי' כתוב בזה"ל) כ"ז זכיתי לשמוע מפי הבעש"ט בהקיץ.

ומספר הישיש הנ"ל כי הוא רצה להעתיק זאת וכבר הכין נייר ועט עופרת ונכנס כ"ק הרב מהרי"ל זצ"ל ואמר לו כי אל יעשה זאת, כי כבר העתיק זה הרב מפאריץ, ונשרף אצלו עם עוד איזה כתבים שלו. וגם אבא (כ"ק הצ"צ) יקפיד עבור זה, ומשו"ז מנע את עצמו מלהעתיק.

* בהערת המו"ל ביגדיל תורה שם כותב: הישיש מראדמיסל, שדבריו נעתקו ברשימה זו, ביקר בליובאוויטש בשנת תרס"ח, וה' מספר אז זיכרונותיו מימי קדם. כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע רשם את תוכן ספוריו, וברשמיה זו סיפר גם אודות הישיש הנ"ל:
"הישיש נכד ר"מ רפאלס מוילנא, היינו שחותנו ר"ז הי' בן ר"מ מוילנא, ואביו הי' אחד משקלאוו מחסידי רבינו הגדול, ועל אביו אמר כ"ק אאזמו"ר הצ"צ זצוקללה"ה שרבינו הגדול עשה ממתנגדי שקאלוו מנין בינונים, והי' אביו של זה אחד מהם, ולכן הנני מקרב אותו, בזכות אביו, כי הייתי אוהבו מאד. ואביו נהי' לחתן בעיר ראדאמיסעל ושם נולד הישיש הזה".
** בצילום גכי"ק אדמו"ר הריי"צ, נחתכו מהגליון תיבות אחדות.

רשימה זו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע נדפסה לראשונה בקובץ "יגדיל תורה" (קה"ת) חוברת לא – ע"פ צילום גוף כי"ק אדמו"ר הריי"צ.



גדולתו בתורה
נוסף על המסורה מרבי לרבי עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד הגאונות (כפשוטה, בנגלה) של הבעש"ט ז"ל וכמו ששמע רבינו הזקן ממורו הרב המגיד בזה, הרי השכל הבריא מאמת את הדבר, שכל הבריא אפילו של איש פשוט שמעולם לא בקר באיזה מוסד מדעי ופשיטא שאין לו כל תוארי כבוד, אלא ששמע משהו ע"ד הערכת רבינו הזקן את ידיעת התורה תורת הנגלה שהיתה אצלו יסוד מוסד ויתד בל תמוט כעמוד ברזל, ש/הוא מופרך ומושלל בהחלט שאדמו"ר הזקן יקבל עליו מרות, על אחת כמה וכמה מרות מוחלטת, של מי שהוא באם לא הי' גאון בנגלה דתורה, גאון לפי ההבנה והמושגים של רבינו הזקן. והאומר אחרת ומאמין בזה, הרי זה מוכיח שאין לו כל מושג בהשקפת עולמו של בעל התניא והשו"ע, ולא עוד אלא שאינו רוצה לדעת ע"ד השקפתו, שהדגישה רבות פעמים בכתב ובעל פה, בשו"ע ובמאמרי חסידות הנדפסים ובשבכתב אבל גם הם מפורסמים. (אגרת רבינו – ט"ו באב תש"כ)

נעתקו מקונטרס "סיפורים נוראים" מאת החסיד המפורסם הרב יעקב קאדאניר ז"ל – מגדולי החסידים של אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ, מח"ס מצרף העבודה (הנק' וויכוחא רבא).

הקונטרס נדפס לראשונה בשנת תרל"ה וחיבה יתירה נודעת לו מאת רבותינו נשיאנו, וכך כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע ביומן של מחודש ניסן תרצ"ה (רשימות חוב' צ') מה שסיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: בקייץ של התנאים שלי צוני אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע שאקרא הספר "סיפורים נוראים" [של הבעש"ט, הרב המגיד נ"ע, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק] של ר' יעקב קאדאניר (מחסידי אדמו"ר האמצעי ואח"כ של הצ"צ. מובא בס' "בית רבי (ח"ב פ"ח) – [מונקאטש תרנ"ד, ועוד] – כי על ר' יעקב קאדאניר יש לסמוך. עכלה"ק.

ובפיחה לספרו מעיר המחבר: "ואולם חי אני שמרתי מאוד חטוא בלשוני הכחדתי אלף אמרים לבלי הכשל ח"ו במעוות א' יען וביען לא אספתי בחפני בלתי את אשר ראו עיני ובחנתי בכור העיונית והחושית או ששמעו אזני מפי נאמני רוח זולתי אשר לא ידברו שפת עמל" עכ"ל. וקודם רשימת סיפורי כ"ק אדמו"ר הצ"צ כופל ואומר: הגם שיש בפי המון סיפורים רבים נפלאים אך אני לא אחקוק בעטי כי אם המעט אשר מבורר לי כסולת נקי.

גאונותו
אחל תת לפני בני עמנו המעט אשר הזכירוני רעיוני מהנוראות מפעלות עיר וקדיש דנחית משמי' והוא שר התורה רבינו ר' ישראל שמו הטוב יהל.

הנה אגלה אזני בני עמנו שהי' גאון אמיתי מפורסם נר ישראל יסוד התורה הנגלית אשר לא כן הוא כאותם הטועים לאמר אשר לא הי' לו יד ושם בנגלה ח"ו. לכן אציגה לכם סיפור ברור כסולת נקי' כשהייתי בשקאלוו חסיתי בצל הרב הגדול המפורסם הגביר היקר ר' פנחס רייזעס, ושמעתיו מפיו הק' בזה"ל:

כשנסע בדרך עם אדמו"ר הזקן נ"ע באו בשלום בק"ק טערקעשא מאהלאב וקיבלו את אדמו"ר בכבוד גדול וכבדו את כבודו וקדושתו שידרוש ברבים, ודרש בבהמ"ד הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר ותוכחות נוראות, והי' שם עם קדוש רב מאוד וגדולי עולם. אחר סיום הדרש שמע אדמו"ר איך שנים מספרים זע"ז, והם היו מהגדולים, ואמר אחד לחבירו: הנה הרב הזה הוא גאון אמיתי בנגלה ונסתר, והשיב לו חבירו: ומה בכך אם הוא גאון אמיתי, אבל הראשון שהוציא את דרך החדש הוא הבעש"ט הי' איש פשוט לגמרי ולא הי' לו יד ושם בנגלה כלל. ואדמו"ר הי' לו חוש השמיעה הפלא ופלא, ושמע כל זה אף שהוא הי' אצל ארון הקודש והם דיברו בפתח בהמ"ד. אמר להם בזה"ל: אחי אל תאמרו כזה ח"ו שהאיש האלקי הבעש"ט הי' ח"ו איש פשוט ולא הי' לו יד ושם בנגלה, זהו דיבור זר יותר מאם יאמר שבים אינו במציאות שום לחלוחית מים. הנה זהו ידוע לכל שרבינו הקדוש ר' דובער ממעזרישט הי' גאון אמיתי מפורסם, ובאזני שמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים אשר קטני הבעש"ט עבה ממתניו בנגלה, והפליא חריפותו ובקיאותו כאחד מן התנאים, ואמר שאופן השכלתו בלימוד נגלה הי' ממש מהות השכלות אביי דווקא.

ואמר: אם רצונכם תשמעו ממני פלפול עצום שדרש לפני רבינו הק' מה ששמע מהבעש"ט מפיו הקדוש, ואמר להגדולים: העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא. ודרש להם פילפול עמוק בב"ק בהלכה פלגא נזקא ממונא ונמשך הפלפול ערך ג' שעות וחצי. ואמר הרב הגדול ר' פנחס בזה"ל: חצי הפלפול הבנתי ותפשתי במוחי והנה ההשכלות העמוקות ששמעתי בפעם הזה לא שמעתי מעת היותי לאיש ולא ראיתי גם בספרי הקדמונים שדקות ההשכלות הי' כמעט מהות רוחני והבקיאות יותר הפלא ופלא כי הי' דרוש ממוזג מש"ס בבלי וירושלמי וספרא וספרי וכו' מכל הספרים שבעולם. והחצי השני לא הי' כלי מוחי יכול לתפוס בפנימיות ושמעתי רק דרך מקיף.
ואחר סיום הדרוש נתפלאו מאוד כל הגדולים ואמרו הויות דאביי ורבא קחזינין הכא, ואמר אדמו"ר הזקן: זהו מהות השכלות אביי דוקא, ולא השכלות רבא, כי השכלתו הי' באופן אחר – בזה"ל שמעתי מאיש הגדול והנכבד בעיני השם והבריות. ואמר אדמו"ר נ"ע השם ישמרם מלהוציא ח"ו דיבור על שר התורה בנגלה ונסתר.

הנהגתו
כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הי' מקרב את האנשים פשוטים היראי אלוקים ומחבבם ביותר, ושיטתו זאת היתה ידועה ומפורסמת לכל, וזאת היתה סיבה גדולה שהתרחבו מקושרי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע בתוככי ההמון בזמן קצר, כידוע כמה סיפורים בזה.

אמנם גדולי התלמידים הצדיקים הגאונים לא הי' דעתם הקדושה יכולה לקבל זאת, ואף כי פעמים רבות שלחם כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט, להתלמד עניינים שונים במידת התמימות, בטחון, אמונה פשוטה, אמונת חכמים, אמונת צדיקים, אהבת ישראל והדומה, מאנשים פשוטים, בכל זאת לא יכלו לקבל הנהגה זו בכלל, ובפרט אשר הם יעשו כן.

כנהוג אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, היו האורחים הבאים סועדים אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, רק שתי סעודות מהשלוש סעודות דש"ק, כי סעודה אחת מיוחדה רק בשביל התלמידים חבריא קדישא ואז לא הי' הרשות להאורחים לבוא, גם לא לעמוד מרחוק.

פעם באחת משבתות הקיץ אירע מאורע אשר הבהיל והרעיד את כל תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע והחבריא קדישא.

על ש"ק ההוא באו הרבה אורחים ובהם אנשים פשוטים בעלי מוכסן, עובדי אדמה, בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, נוטעי כרמים וגנות, מגדלי בהמות ועופות, סוחרי שוק והדומה.

בשבת קודש ההוא בסעודת הלילה הראה כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע התקרבות גדולה להאורחים האנשים הפשוטים, להאחד נתן בכוסו מעט מיין הנשאר בכוסו מקידוש, להשני נתן הכוס המיוחד שלו אשר יקדש, לאחחדים נתן פרוסות לחם מאותן הלחמים אשר בירך עליהם ברכת המוציא, ולאחדים נתן דגים ובשר מאת המונח בקערתו ועוד קירובים שונים שהפליא את כבוד קדושת החבריא קדישא למאוד.

האורחים ביודעם כי לסעודה השני' אין להם רשות לכנוס לכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להיותה הסעודה המיחדת בשביל החבריא קדישא, הנה אחרי אכלם סעודת ש"ק התקבצו לבית הכנסת של כ"ק מורנו הבעש" ט נ"ע, ולהיותם אנשים פשוטים ביותר, שלא ידעו מאומה רק אמירת עברי דחומש ותהלים, התחילו כל אחד ואחד לאמר תהילים.

המאורע הלזה הי' בשנות תקי"ג-תקט"ו, בעת אשר בין תלמידי כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע כבר היו הגאונים המפורסמים כמו הרב המגיד ממעזריטש והרב הגאון מפולנאה ועוד.

כשישב כ"ק מורנו הבעש"ט לסעודה שני', סידר את כ"ק התלמידים החבריא קדישא איש איש על מקומו בסדר מסודר כרגיל אצל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, אשר הכל הי' בסדר מעולה, וכשישבו מעט זמן התחיל כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לאמר תורה והחבריא קדישא מתענגים בנועם אלוקי.

הסדר הי' שהיו מזמרים בשיר ונגונים שונים, וכראות החבריא קדישא אשר כ"ק מורם ורבם הבעש"ט נ"ע רוחו טובה עליו, והנה גדל שמחתם ועליצות נפשם הקדושה, בחדוה ובטוב לבב על כל הטוב והחסד אשר עשה הוי' אלוקינו עמהם, וזכו להיות מתלמידי קדוש ה' מורנו הבעש"ט נ"ע.

ואחדים מהחבריא קדישא הרהרו אשר עתה הוא טוב מאוד, אבל לא כן הוא כאשר מתקבצים האנשים הפשוטים, הבלתי מבינים כלל מה שכ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע אומר, והרהרו מדוע כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע מקרב את האנשים בקרובים נעלים ונשגבים כאלו, לתת מיינו בהכוסות שלהם, ומה גם לתת את כוסו המיוחד לאחד מהאנשים הפשוטים.

עודם טרודים במחשבותיהם אלו, ראו אשר פני כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע נעשו רציניות, והתדבק בדבקות גדולה מתוך הדבקות התחיל להגיד: שלום שלום, לרחוק ולקרוב, ואמרז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם עומדים שם, ודקדק הנוסחא צדיקים גמורים, וביאר כי ישנם ב' דרכים בעבודת השי"ת עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, ועבודתם של האנשים הפשוטים הוא בדרגא דבעלי תשובה, להיותם בהכנעה ושפלות בעצמם כעין חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

כשגמר כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע את התורה התחילו לזמר שירים וניגונים שונים, והתלמידים מהחבריא קדישא אשר הרהרו תחילה אודות הקירוב הגדול שהראה כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע להאורחים האנשים הפשוטים הבינו, אשר כ"ק מורם ורבם מורנו הבעש"ט נ"ע, הרגיש במחשבתם והרהורם, ואשר על כן אמר תורה זו, וביאר מעלת עבודתם של האנשים פשוטים, שהוא במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים גמורים.

כ"ק מורנו הבעש"ט הי' בדבקות עצומה, וכאשר גמרו לנגן פתח את עיניו הקדושים, והסתכל בפני קודש כ"ק התלמידים החבריא קדישא בהסתכלות מרובה, ואמר כי כל אחד ואחד מהחבריא קדישא יתן יד ימינו על כתפו של חברו היושב אצלו, באופן אשר כל החבריא קדישא היושבים סביב השולחן, יהיו משולבים אלו עם אלו כמו שישבו משני עברי השלחן הקדוש והטהור.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע ישב בראש השולחן, ואמר להם לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים משולבים, וככלותם לנגן ציוה עליהם כי יעצמו עיניהם ולא יפתחום עד אשר יצוה להם, וישים את שתי ידיו הקדושים, יד ימינו על כתף התלמיד היושב מימינו, ויד שמאלו על כתף תלמידו היושהב משמאלו.

לפתע פתאום שמעו כל התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה בלולה עם כל תחנונים המחריד את הנפש, זה מזמר ואומר, אוי ריבונו של עולם, אמרת ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, וזה מזמר ואומר אַי רבש"ע בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי וליבי, זה ישיר ואומר טאַטע הארציקער (אבא לבבי) חנני אלוקים חנני כי בך חסי' נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות, וזה ישיר ואומר, איי געוואַלד זיסער פאָטער אין הימעל (הצילו, אבא מתוק שבשמים), יקום אלוקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, זה יצעק בקול מר ואומר, טייערער טאַטע (אבא יקר), גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי, וזה יצעק בקול תחנונים ואומר, ליבער פאָטער דערבאַרעמיקער טאַטע (אבא אהוב, אבא רחמן) , שובנו אלוקי ישענו והסר כעסך מעימנו.

החבריא קדישא השומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהילים זוחלים ורועדים, ואם כי עיניהם הקדושים עצומות, הנה דמעותיהם נגררות מעצמם, ולבם שבורה ורצוצה מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה וכל אחד מהחבריא קדישא מתברך בלבבו שיעזרהו השי"ת שיזכה לעבוד את ה' בכעין זה.

כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הסיר את ידי קדשו מעל כתפי שנים התלמידים אשר ישבו מימינו ומשמאלו ואטם אזניהם מלשמוע עוד בקול השיר והזמרה באמירת מזמורי תהילים כבתחילה, ויצו להם כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע אשר יפתחו עיניהם הקדושים ואשר ינגנו כפי אשר אמר להם איזה ניגונים לנגן.

בעת ההיא ששמעתי את השיר והזמרה דאמירת מזמורי תהילים - מספר כ"ק מורנו הרב המגיד לכ"ק רבנו הזקן – הי' לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים באהבה בתענוגים אשר כמוהו לא זכיתי עד אז והפאַנטאָפעל שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימית מעומקא דליבא.

כשפסק כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע לנגן כרגע נשתתקו כל החבריא קדישא וכ"ק מורנו הבעש"ט הי' בדביקות גדולה משך זמן, ואחרי כן פתח עיני קדשו ויאמר: השיר והזמרה אשר שמעתם הוא השיר והזמרה של אנשים פשוטים האומרים תהילים בתמימות מקרב לב עמוק באמונה פשוטה.

ואתם תלמידי קדושי עליון הביטו וראו, ומה אנחנו שאין אנו אלא רק שפת אמת 1 , כי הגוף אינו אמת, ורק הנשמה היא אמת, וגם היא אינה רק חלק מן העצם שלכן נקראת שפת אמת, בכל זה הנה גם אנחנו מכירים את האמת, מרגישים את האמת ומתרגשים מן האמת בהתפעלות עצומה, כל שכן וק"ו השם יתברך ויתעלה שהוא אמת לאמתו, מכיר את האמת דאמירת תהילים של אנשים פשוטים.

כ"ק רבנו הזקן מספר להוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרה"ק צמח צדק, אשר כ"ק מורו ורבו מורנו הרב המגיד אמר לו, אשר זמן רב הי' בצער גדול על אשר הרהר אז אחרי רבו, ועשה כמה תיקונים לתקן דבר זה ולא יכול להרגיע את עצמו מדוע הרהר אחרי רבו.

למותר להגיד כי בחסדי א-ל עליון בדורותיהם של הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוסללה המסילה והתרחבה ת"ל הדרך סלולה דתורת החסידות ודרכי החסידים, אבל בזמננו זה הלא נתמעטו המוחות ונתקטנו ונתכווצו הלבבות הן בהשכלה הבנה והעמקה והן בההתעסקות בעבודה שבלב ובתיקוני המדות.

אמנם האמונה הטהורה והתמימות החביבה, הנה בחסדי א-ל עליון ובזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה כמאז כן עתה כוחן רב להחיות החיות פנימי בתורה, קיום המצוות וקנין המדות טובות.

---