בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גלות וגאולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הגלות כהכנה לגאולה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

תש"ע
5 דק' קריאה
געגועים מבפנים ושכחה מבחוץ
הזוהר בפרשת אמור מסביר כי ביציאת מצרים בליל הפסח, ליל השימורים, התחברה כנסת ישראל המשולה לרעיה אל הקב"ה המשול לדוד. על זה נאמרה מגילת שיר השירים, על הקשר בין ישראל להקב"ה. ומכיון שבפסח נעשה החיבור, על כן בפסח קוראים את שיר השירים.
בתקופת שעבוד מצרים נותק הקשר בין ישראל להקב"ה, וכאשר נמצאים בני זוג מרוחקים זה מזה מתעוררים געגועים. בתחילה הגעגועים עזים אך ככל שהזמן עובר מתרגלים למצב ולאט לאט נשכחת האהבה והיא הולכת ושוקעת במעמקי הלב. אמנם מעת לעת מתעוררים הרגשות והלב נצבט. מפעם לפעם מתעוררים הזיכרונות על העבר וצפים געגועים וצפיות לעתיד. אך עם חלוף הזמן השכחה גוברת, ואולי אפשר גם לומר שההשכחה גוברת כי אין כוח לעמוד בצפיות הארוכות ובזיכרונות המוחצים. אולם, השכחה היא חיצונית כי לפני ולפנים קיימת אהבה נפלאה, אלא שהיא מכוסה בכיסויים רבים וכבר אינה נראית כלפי חוץ. אבל אם יתרחש מפגש בין האוהבים, מיד תפרוץ האהבה בבת אחת, בכל העצמה וביתר שאת, גדולה יותר ממה שהייתה קודם לכן. כי כל הצפיות וכל הגעגועים הצטברו בתוך חדרי הלב פנימה והעמיקו את הקשר. ותהליך זה של העמקת הקשר לפני ולפנים דווקא מתוך המרחק, מתמשך והולך עד לאותו הרגע שבו כבר לא מתעוררים געגועים כלפי חוץ. הרגע הזה הוא סיום תקופת התיקון וההעמקה, ואז בא הזמן להתחברות מחודשת נפלאה, וזה מה שהיה בליל היציאה ממצרים. הרעיה שבה אל הדוד, הדוד השיב את הרעיה אליו.

תהליכים כפולים בשיעבוד ישראל במצרים
ישראל הלכו והתרחקו, וירדו על למ"ט שערי טומאה. עד שמלאכי השרת אמרו: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' 1 . הגבול בין ישראל לבין המצריים מבחינה רוחנית גלויה לא היה ניכר. ואולם במעמקי הלב ההתרחקות הזו העמיקה את הקשר, אך זה היה לפני ולפנים, בעוד שמבחוץ הייתה ניכרת אדישות, כאילו זרות, מעין השתלבות בסביבה המצרית.
התורה ממשילה את השעבוד במצרים לכור שבו מזככים את הזהב 2 . בתחילה מוציאים את הזהב היותר נקי, אחר כך מוציאים את הזהב שנשאר דבוק בסיגים, וכך הולכים ומזככים אותו יותר ויותר, וכאשר מגיעים לשלבים האחרונים של הזיכוך, הרוב הגדול הוא סיגים ורק מעט זהב נשאר שבקושי ניכר שנמצא בו. זה היה השלב האחרון של השעבוד במצרים.
אמנם, מבחינה שנייה, עם ישראל הלך וגדל, ממשפחה הוא נהפך לעם. "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" 3 , והוא גדל והתפתח עד שהגיע להיות לעם שלם הבשל לצאת. על זה אמרה התורה: "הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" 4 , ובארו במדרש כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה והרועה נותן ידו ושומטה 5 . ניתן גם לבאר שהרעיה מתבגרת ומגיעה עד לשלב שהיא כבר ראויה להיות לרעיה לדוד. אז מגיעה שעת הנשואין ורבש"ע מוציא את ישראל ממצרים להיות לו לעם.אין סתירה בין שני המשלים. הם משלימים אחד את השני. תהליכים כפולים התרחשו בשעבוד מצרים. מצד אחד התרחקות וירידה רוחנית חיצונית, ומצד
שני גידול פיסי גשמי והתעצמות פנימית לפני ולפנים.

חידוש הקשר בין ישראל להקב"ה
הזהר מבאר שליל הפסח הוא זמן ההתחברות של ישראל והקב"ה, ואוי לו למי שנמצא כאשר מזדווגין האריות 6 . זה אמור כלפי מי שנמצא למרות שהוא אינו שייך ואינו רצוי, ולכן בלילה זה הייתה מכת בכורות. ומאידך, אוי לו למי שצריך להימצא ולא נמצא.
כלומר, הייתה כאן התחדשות של התחברות, אבל במדרגה חדשה לגמרי. לא עוד קשר פרטי אישי משפחתי אלא קשר לאומי. הרעיה נעשתה בוגרת וראויה לאהבה מחודשת במדרגה עליונה יותר. "ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים" 7 . ואמנם, מבחינה מסוימת בשלות בגרות אבל מבחינה אחרת "ואת ערום ועריה" 8 , בירידה רוחנית, בלי זכויות. התרחקות זאת נבעה מן הפחד מלעורר את האהבה, כדי שלא להתאכזב. ובאופן פנימי מלאה ההתרחקות הזאת בעוצמות רוחניות נפלאות, שהתפתחו בכור היסורים, וכדברי הזהר שגלות מצרים מתקנת חטאים קדומים. וכעת הרעיה מוכנה להוציא את העוצמות מן הכוח אל הפועל.
צריך ליצור חיבור בין הפנים הנפלא הכמוס ובין הגוף השלם הריקן על ידי מצוות מעשיות, על ידי מילה ופסח - זהו הדם על הפתחים. הפתח הוא מקום החיבור והוא מאפשר את הכניסה. פתחו לי פתח כחודו של מחט 9 . וישראל מקיימים את המצווה ושוברים המחיצות, ונוצר החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים.
צריך להבין שסדר התהליכים קשור זה בזה. כאשר יש נפילה רוחנית בצד הגלוי שוקעים בגשמיות ומפתחים אותה, וכשהיא מתפתחת אפשר להשתמש בה למגמות רוחניות גדולות בהתאם לגודל הגשמיות שהוכנה. וכן להפך, כאשר הרוחניות אינה מתגלה היא מצטברת במעמקים ונעשית מופשטת ועליונה ואינה פועלת על המעשים. ומצב הגאולה זה החיבור בין הרוח הפנימית שגדלה מאוד מאוד והיא זקוקה לגוף גדול ובין הגוף הגדול שזקוק לרוח הגדולה. זה מה שקרה באותו לילה בליל השימורים. שמים וארץ התחברו. שמחה בעליונים ושמחה בתחתונים.

ואחרית כראשית, אלא בסדר גדול יותר. כנאמר "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם". 10 מצד אחד אמרו חכמים שהדורות הולכים ויורדים ודור האחרון של עיקבתא דמשיחא ירוד מכולם. ומאידך אומרים חכמי הפנימיות שהנשמות של הדורות האחרונים גבוהות יותר ויותר 11 . כלומר הגלות היא כור היתוך ודור האחרון הוא טוב מבפנים ורע מבחוץ 12 . כלומר אחרית כראשית.



סוד הנסירה
הרב באורות ישראל פרק א' סעיף יג אומר רעיון נפלא שמשלים את הדברים האמורים. כנסת ישראל קשורה אל הקב"ה באופן טבעי. אבל לחיבור הטבעי הזה יש צד של הכרח שאיננו בא מתוך בחירה חופשית ואינו נותן מקום לבהירות הדעת ולשיקול הדעת החופשי להתגלות. על כן באה תקופה של ניתוק החיבור הטבעי כדי לאפשר לבחירה החופשית להתגלות. אבל יש בזה סיכון שהבחירה תהיה לכיון השלילי, אך אעפ"כ בא הניתוק כי רק בדרך זו ניתן להגיע בסופו של דבר לקשר הגדול הבא מתוך רצון חופשי, מתוך דעה בהירה, מתוך עצמות פנימית ולא רק מהכרח טבעי. ההפרדה מהקשר הטבעי נעשית בתהליך מתמשך וככל שההפרדה מתגברת והחופש מתפתח, כן מתרבות תופעות של כפירה ושמד. אלו הן תופעות לוואי למגמה העליונה של מתן אפשרות לבחירה חופשית, המביאה לידי התאחדות שלמה שאינה אפשרית בקשר הטבעי הראשוני.
לביאור הדבר הרב משתמש בדוגמא של בריאת האדם, שבתחילה האישה הייתה חלק ממנו מחוברת אליו גב אל גב. זה היה חיבור טבעי אבל לא מושלם. הקב"ה הפיל תרדמה על האדם ו"ניסר" את האישה ממנו על מנת ליצור לו בת זוג שהקשר ביניהם יהיה מתוך בחירה ורצון, וזה יהיה קשר שלם שעל ידו באים חיים לעולם. יש כאן סיכון שההפרדה יכולה לגרום להתרחקות. אבל הסיכון כדאי בגלל המטרה הנפלאה של החיבור הרצוני, שיבוא מתוך הכרה חופשית שיאמר האדם "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" 13 .
תהליך הנסירה של ההפרדה בין רבש"ע ובין כנסת ישראל הוא תהליך מתמשך, כאמור, וככל שהוא מתקדם כן מתגלות פרצות של כפירה ושמד, וכאשר התהליך יגיע לשיאו והנסירה תיגמר גם התופעות הנלוות השליליות תגענה לשיאן, אבל אז גם תופיע הדבקות הבחירתית השלמה בכל אופיה ותפארתה, ותבוא ההתחברות הרצונית בכל מעלותיה. אל המקום הזה אנו הולכים וקרבים.
אשרי מי שרואה את עומק המשמעות החיובית של התופעות וחי חיי אמונה עמוקים ורואה איך הגאולה הולכת וקרבה.
זה האתגר של דורנו. עומק האמונה והדבקות הבחירתית. עבודת ה' בשמחה שלא הייתה כמותה בדורות קודמים.



^ 1.שמות רבה כ"א, מדרש שוחר טוב ט"ו
^ 2. על פי דברים ד, כ: "ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה".
^ 3. שמות א, יב
^ 4. דברים, ד, לד
^ 5. ילקוט שמעוני תורה, רמז תתכו.
^ 6. עי' סנהדרין קו.
^ 7. יחזקאל טז, ז
^ 8. שם
^ 9. שיר השירים רבה ה, ג
^ 10. ירמיה כג, ז
^ 11.שמנה קבצים קובץ א' פסקה תרסט: "אמנם יש ביסום עולם מצד פנימיותו, ויש ביסום מצד חיצוניותו. ובכלל, מצד החיצוניות כל ימי החורבן אין לך יום שאין קיללתו מרובה משל חברו, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם ועקבתא דמשיחא הוא מצב של ירידה חיצונית וביסום פנימי. על כן הוא מביא לאורו של משיח שבו מתמלא הכל גם הביסום החיצוני, כי כשהפנימיות מבוסמת קל הוא מאוד לבסם את החיצוניות". ועוד עיין שם.
^ 12. עיין אגרות הראי"ה, איגרת תקנה.
^ 13. בראשית ב, כג
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il