שאלה:


תשובה:
אני מרגיש ששאלתכם נובעת מלב דואג באמת, ועל כך תבורכו, שחינוך הילדים נמצא אצלכם ראשון בסולם העדיפות. לגופו של דבר, ברור שאין "חברת ביטוח לחינוך", המבטיחה שאם תנהגו בדרך מסוימת תזכו לילדים צדיקים וישרים. גם אברהם אבינו ודאי היה שמח לראות את ישמעאל הולך בדרך טובה, ויצחק אפילו עשה מאמצים לקרב ולברך את עשו, מפני שתלה בו תקוות רבות, אך שניהם התאכזבו. (בענין זה, כמובן, אין הדרכה של "מעשה אבות סימן לבנים"...)
מה בכל זאת אפשר ונכון לעשות?
שתי נקודות בולטות בשאלתכם, שאותן צריך לשנות. הנכם כותבים ש"בינתיים" הם בסדר. זו נקודת חולשה שאתם כהורים, אסור לכם להמשיך במחשבה כזאת. (זה מזכיר לי את ההמנון הלאומי שלנו, התקווה, ובו השורה: "עוד לא אבדה תקוותנו". כלומר, בקרוב, כנראה שנאבד תקווה, חלילה, אבל בינתיים, עוד לא אבדה התקווה...) הורים חייבים לבטוח בילדיהם, ולדעת בבירור שהם ימשיכו ללכת בדרך טובה, מתוך רצון אמיתי ופנימי.
את אותה הערה יש לציין גם על כך שאתם מחפשים דרך להיות רגועים. אם הורים חושבים ש"בינתיים" הילדים בסדר, ולכן אינם רגועים, מה זה משדר לילדים? הרי הם קולטים את כל מחשבות ההורים כלפיהם. ואם בארזים, ההורים, נפלה "שלהבת", מה יגידו הבנים? ודאי שהילדים אינם רגועים, לא סומכים על עצמם, ובעצם ממתינים לראות מתי תהיה הסטייה והנפילה הראשונים. על כן, חובתכם לעבור לקו מחשבה אחר, לראות את ילדיכם בעין טובה, ולדעת בלי כל ספק שודאי ימשיכו בדרך טובה. מתוך כך תשדרו להם שלוה ובטחון, אתם תהיו רגועים, ולא יווצרו סדקים באמונה אצל ילדיכם. כמובן, לא לשכוח את מדת האהבה כלפיהם. אהבה היא מידה מקרינה כלפי הסביבה. ומי מקרין כלפי מי? הוי אומר: הגדול מקרין כלפי הקטן. הקב"ה מקרין אהבה כלפינו, רב חייב להקרין אהבה לתלמידיו. למדנו בשולחן ערוך (יו"ד רמ"ו): "הרב שלימד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם". אהבה מדרבנת וגורמת למוטיבציה לתלמידים. וכן הורים חייבים להקרין אהבה כלפי ילדיהם. אם ע"י חיבוק חם, מילה טובה, ציון לשבח על התנהגות וכד'. כל אלה גורמים לילדים לאהוב את הדרך הנעימה בה הם מובלים ע"י ההורים. ככלל, בית צריך להיות מקום שנעים לילדים להגיע אליו, עם אווירת שמחה איש ברעהו, "פרגון" הדדי, הרגשה שהורים סומכים על ילדיהם. כאמור, אין בטחון גמור בעתיד, אך אם כך נוהגים ההורים, יש בסיס הגון להמשך טוב.
אל תשאלוני, והרי בעינינו אנו רואים שלא בכל דבר אפשר לסמוך על הילדים? ודאי שכך הדבר. אבל האמון והביטחון בילדים יוביל אותם למקום בו אפשר לסמוך עליהם. מה עושה אמא המלמדת את בתה לשטוף ריצפה או לאפות עוגה, וכי היא מצפה שכבר בפעם הראשונה הבת תצליח בצורה מסחררת, והכל יבואו לראות ולטעום? אמא טובה, ממשיכה לעודד ולהקרין בטחון גם כאשר הבת מקדיחה את תבשילה. וכך היא לומדת. הוא הדין בכל דרכי חיינו.
נבטח ונאמין בהם, נסמוך עליהם, והם אכן יצדיקו זאת, בגדול.