בית המדרש

  • מדורים
  • נושאים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מטרות בחיים

אחת מבנותינו הגיעה לפירקה והיא כבר בגיל נישואין. היא לא רוצה להכיר בחורים, בנוסף היא לא מקדמת את עצמה. קצת עובדת פה ושם, לוקחת קורס כזה או אחר, אבל לא בצורה מסודרת. האם לנו כהורים יש מה לעשות?

undefined

הרב אליקים לבנון

סיוון תש"ע
2 דק' קריאה
שאלה:
אחת מבנותינו הגיעה לפירקה והיא כבר בגיל נישואין. היא לא רוצה להכיר בחורים, בנוסף היא לא מקדמת את עצמה. קצת עובדת פה ושם, לוקחת קורס כזה או אחר, אבל לא בצורה מסודרת. האם לנו כהורים יש מה לעשות?


תשובה:
אפתח דוקא בסיפא של שאלתכם, האם יש לכם מה לעשות במצב כזה.
זו שאלה מצוינת ונכונה, וחשוב שהנכם מציגים את הדברים באופן הזה. זאת, מפני שיש הורים ששוכחים, או לא כל כך שמים לב שילדיהם בגרו והם עצמאיים, ויכולים וצריכים לקבל החלטות בעצמם. אם נקודת המוצא היא שהבת עדיין ילדה קטנה, וההורים חייבים לומר לה מה לעשות, שהרי היא בודאי לא תדע לבדה, נקודת מוצא כזאת חוסמת כל אפשרות לעזור לבת ולכוון את דרכה. מפני שהיא מרגישה בהורים את הכח המתנגש בה, ואינו מאפשר לה להתבגר ולפרוש כנפיים. לכן גם הסיכוי שהיא תאזין לכם קטן מאוד. אם הייתם הורים כאלה, שאלתכם היתה מנוסחת אחרת. לא, האם יש לנו מה לעשות, אלא, מה עלינו לעשות. מי ששואל מה לעשות, ברור לו שחובתו לעשות ורק אינו יודע מה לעשות. אתם ששאלתם האם לעשות, זה כבר פתח להצלחה.
אם כן, כאמור, נקודת המוצא היא, שהיא מחליטה, ואתם, מבחוץ, עוזרים לה. לפי התיאור שלכם, הבת לא הציבה מטרות לעצמה. היא לא קבעה לעצמה מטרה ללמוד, לא קבעה מטרה לעבוד, וגם לא סימנה מטרה להתחתן. אם כן, הענין הראשון אשר בו יש לסייע לה הוא, לרכז את עצמה, להציב מטרות ולבנות את המסלול כיצד לכבוש מטרות אלו.
בכל תחומי החיים אנו בנויים על התקדמות בדרך זו, של סימון מטרות. הקב"ה, כאשר פנה לאברהם אבינו, סימן לעצמו את המטרה: "ואעשך לגוי גדול". הירידה למצרים והעליה ממנה, הם שלבים בהשגת המטרה. אחד הכשלונות של מדינת ישראל הוא, אי קביעת מטרות. גם בדברים כואבים, לאומיים, כמו שחרור החייל החטוף גלעד שליט, לא הציבו ראשי המדינה יעד זה כמטרה. לכן הוא אינו מצליח. קל וחומר מטרה כמו מיגור הטרור, לא הוצבה מעולם. רוצים להחלישו, או להתמגן מפניו. אך אין מטרה להכחידו.
ומהכלל אל הפרט. כהורים, אל תיקחו על עצמכם את האחריות לבתכם. כאמור, היא בוגרת והיא חייבת לקבל על עצמה את האחריות לניהול העתיד. אתם, מבחוץ, לא מתוך שהנכם אחראיים אלא מתוך שאתם אוהבים אותה ודואגים לה. על בסיס זה אתם יכולים לשוחח עמה, שיחה נינוחה, בלא לחץ. אחריות יוצרת לחץ. אבל הרי אינכם אחראיים, ולכן גם לא לחוצים לשנות את התנהלותה. אל תשוחחו עמה על נישואין או לימודים אלא על הגורם הכללי, של קביעת מטרות. אתם יכולים לעורר אותה למחשבה, ע"י דוגמאות לבעיה בהצבת מטרות, למשל, בנושא השידוכין, או העבודה וכד'. אך רק כדוגמא, לא מתוך הכרח להתקדם דוקא בתחומים אלה, אלא להתקדם בייצוב של האישיות. בדרך כלל, הלב נפתח יותר לשמוע, והיא עצמה תרצה להמשיך את השיחה עמכם. כאשר תשים לב לנקודה שהעלתם, היא תלמד להציב מטרות, ובעז"ה גם למצוא בקרוב את זיווגה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il