בית המדרש

  • מדורים
  • הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

פסיקה מאחדת לכל העדות

undefined

יואל יעקובי

תמוז תש"ע
3 דק' קריאה
ארגזי הפירות שהיו מובלים ללשכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אותם היה הרב סוחט מעט וטועם, ממחישים בצורה בולטת שניים מהמאפיינים הבולטים בפסיקתו - הפרקטיות והנועזות. הארגזים שהיו מגיעים עם חברי 'מכון התורה והארץ', הגיעו למקום לשם בדיקת איסור כלאיים - האם מותר להרכיב פרי אחד על חברו או לא. הרב סבר כדעת הרמב"ם שיש ללכת על פי הדמיון בטעם, ובמקום היה טועם ופוסק. "אני לא מכיר היום פוסק אחר שהיה מוכן לקחת על עצמו פסיקה בדרך זו", אומר הרב יהודה עמיחי, ראש מכון 'התורה והארץ'.

את המעשיות המובהקת של דרך פסיקתו יש למצוא כבר בדרך הלימוד שלו. הרב עמיחי, שזכה ללמוד עם הרב אליהו את הלכות שמיטה ויובל ברמב"ם, מספר כי תוך כדי לימוד החומר העיוני היה הרב אליהו מדקדק מאוד בדברי הרמב"ם ומנסה למצוא לדקדוקיו השלכות מעשיות. את עיקר המשקל היה מעניק לעיון במקורות הראשונים - ש"ס, ראשונים ושולחן ערוך. מבין האחרונים ידוע שנסמך בעיקר על החיד"א והבן איש חי. הרב אליהו נחשב גם כפוסק המרכזי של ההולכים בשיטתו של ה'בן איש חי', שהרב אליהו היה גם בן משפחה שלו. במצוות התלויות בארץ היה פוסק בעיקר לפי הרמב"ם, שהיה לדעתו ה'מרא דאתרא' בארץ ישראל בנושא זה, להוציא היכן שהמנהג בארץ היה שלא כרמב"ם. הוא הסתמך הרבה גם על הספר 'ארץ חיים' של ר' חיים סתהון, המביא את מנהגי ארץ ישראל.

בקיאות מיוחדת היתה לו בספרי החזון אי"ש, אליו היה מקורב עוד בחייו. למרות זאת, לגבי היתר מכירה דעתו היתה להיתר שלא כשיטת החזון אי"ש. אגב, פעמים רבות פסיקותיו של הרב אליהו התאימו לפסיקותיו של הרב קוק, ולא בגלל שהרגיש מחויבות אידיאולוגית אלא בגלל שכך הסיק בעיונו ההלכתי.

למרות שהרב אליהו כתב מאמרים ותשובות לא מעטים, דומה שלא זה היה עיקר מפעלו. מלבד פסיקה בע"פ הוא עמל על ניסוח פסקי הלכה שיתאימו לקהל הרחב. ידוע ביותר ספרו 'דרכי טהרה' על הלכות טהרת המשפחה, שהיה אחד החיבורים הראשונים שניסחו את ההלכות בצורה ברורה ושווה לכל נפש.

אחד הספרים הידועים המביאים את משנתו ההלכתית הוא דווקא הערות שכתב על קיצור שולחן ערוך של הרב שלמה גנצפריד. הרב שמואל זעפרני, יד ימינו של הרב במשך שנים רבות, אומר כי הסיבה שבחר דווקא בספר אשכנזי כדי לכתוב עליו את הערותיו המשלימות נובעת ממגמתו הכללית בפסיקותיו לאחד בין העדות. הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, שהרב אליהו היה מתווה דרכו, אומר כי במיוחד "בעשרים-שלושים השנים האחרונות באה לידי ביטוי נטייתו לאחידות הפסיקה, כך שכל עוד לא היתה סיבה מיוחדת בגלל מנהג אבות עליו צריך לשמור (כמו קטניות בפסח), לא היה עושה הבדל בין המנהגים. בכל אופן הוא לא רצה לעשות מחילוקי המנהגים הללו דגל".

הרב זעפרני אומר כי בתחילה כתב את ספרו 'הלכות חגים' לספרדים בלבד, אולם רבנים אשכנזים (והיו לו גם תלמידים אשכנזים רבים) שיחרו לפתחו וביקשו שיכתוב גם את מנהגיהם בספר. הרב, שהיה בקי גם במנהגיהם, הוציא לבסוף ספר המיועד לבני כל העדות. רב אשכנזי ממקורביו מספר כי בפסח האחרון לפני שחלה הוא הגיע לביתו של הרב אליהו והצטרף למניין מצומצם שהתפלל בביתו של הרב, שהיו בו גם מקובלים כמו הרב יצחק בצרי. הרב הורה לחזן שלא יאריך בכוונות, ואחרי מנחה הוא האריך במיוחד בדברי תורה. הרב אליהו רמז שהוא מאריך כדי שיוכלו להתפלל ערבית במועד המאוחר יותר, כפי שנוהגים האשכנזים, כדי שהדבר יתאים למנהגו של הרב האשכנזי.

למרות הדעה הרווחת בציבור כי הרב אליהו היה מחמיר בפסיקותיו, מסתבר שהדברים אינם מדוייקים ולעיתים אף אינם נכונים. הרב עמיחי אומר כי בהלכות שבת היה נחשב כמחמיר אולם בענייני מראות הדמים בהלכות נידה (שהיה בקי בהם באופן מיוחד) היה דווקא מקל גדול. "אני חושב שהכוונה שלו לא היתה להחמיר אלא להיות אדם שלם, אדם מהודר. אם אפשר לצאת ידי כל השיטות בלי שיווצר הפסד - מדוע לא לעשות זאת?".

הרב אליהו נתן מקום גם לדעות חולקות עליו ואף ידע להשתמש בהן כשהיה בכך צורך. מספר הרב בורשטיין: "פעם אמרתי לו: 'הרב, מצבי טוב ממצבך, כי אני לא חייב לפסוק כמו הרב אליהו אבל הרב חייב לפסוק כמו הרב אליהו'. הוא ענה לי: 'כשאני רואה שיש צורך להתיר יותר מדעתי אני שולח לרבנים אחרים'. כל זה כשלא חשב שהדעה השניה נובעת מטעות".

משנתו של הרב אליהו היתה סדורה לו מאוד. הרב עמיחי מספר כיצד כשהיה נשאל אותה שאלה בהפרש של שלושים שנה, היה עונה בדיוק את אותה תשובה כשבצידה אותו סיפור. "מדהים לראות את הבהירות. ההלכות היו נראות כמונחות אצלו בקופסה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il